זו הפעם השלישית כבר שאני כותב על סומה מאז שקם הבלוג (וגם הפעם השלישית שזה קורה בדיליי מכורח הנסיבות)… אני חושב שבמקרה הזה מגיעה לי גלידת גורמה.

---

מניחה את הכלים על השולחן

בשלב הזה של Shokugeki no Souma הצופים כבר יודעים למה הם נכנסו ואין כבר טעם להתלונן. סאגת "סנטרל" שהחלה בעונה הקודמת עם הכנסתו של נאקירי אזאמי לסדרה שינתה את כל המסלול, ובין אתם אוהבים את זה או לא – זה הכיוון החדש שהסדרה הולכת אליו גם בעונה הזו וגם בעונה הבאה (מתי שלא תגיע). באשר אליי, כפי שכבר הבהרתי בסקירה על החצי הקודם של העונה – אני דווקא מאוד בעד, וממש לא אכפת לי כמה שזה מגוחך. ובכל זאת, אם יש משהו שהעונה השלישית-וחצי של האנימה לא עושה טוב זה להעביר את הסיפור הזה כמו שצריך.

Toutsuki Ressha-hen מתחילה ארק חדש בסיפור – ארק בחינות המעבר, בו הגיבורים שלנו צריכים לעבור סדרה של מכשולים שמציב להם הממשל החדש של אזאמי וזאת על מנת לעבור בהצלחה לשנת הלימודים הבאה שלהם. אותם מבחנים כמובן נועדו להכשיל את כל מתנגדי סנטרל ולכן כל מי שנכשל יסולק לאלתר מבית הספר. הגיבורים שליוו עד כה את הסדרה מסומנים כ"מורדים" ולכן הם מטרות למבחנים שעל הנייר נראים בלתי אפשריים למעבר, אלא שכמו שאנחנו מכירים את Shokugeki no Souma, עם קצת יצירתיות ניתן להכין מנות נפלאות מכל דבר.

אמרתי זאת בסקירה על המנגה (ספויילרים לצופי האנימה בקישור) ואחזור על זה גם כאן – הפרקים הראשונים של הארק הזה הם בסך הכל דיי רדודים. כבר בפרקים הראשונים של הסדרה ראינו את סומה מתגבר על משימות מהסוג הזה, והאיום של "יסולקו מבית הספר" נהיה כבר נדוש ולא אמין, כך שהתוצאות ברורות ואפילו הדרך כבר לא מרגשת במיוחד (אם כי התפקיד שארינה משחקת בכל העניין מהווה נדבך נוסף בקידום הדמות שלה והוא בהחלט נקודת האור בפרקים האלו). לכן דווקא כאן, למרות שזה מרגיש כאילו חתכו חלק מהארק והחליטו לקפוץ קדימה, לא ממש הפריע לי שסיימו עם הבחינות המטופשות האלה בזריזות והגיעו ישר לעניינים – המאבק הישיר נגד חברי ה Elite 10. אותו מאבק הוא נקודת המפנה בה נגמרו המשחקים ואנחנו מתחילים לצעוד לעבר קו הסיום של כל הסאגה הזאת. הדמויות מחולקות לשני מחנות – מחנה המורדים נגד מחנה סנטרל, וכעת אפשר להתחיל לייצר קרבות שלפחות חלקם פחות צפויים, ועם סיכונים אמיתיים שאף עלולים להתממש.

---

בעיות הקצב חוזרות ובגדול

עד כאן הכל טוב ויפה. כל השחקנים על המגרש וזה נשמע כמו נקודת השיא של הסדרה – אז מה בכל זאת לא עובד כאן? לפני שאגע בכך ישירות ארצה לחלוק אתכם סיפור קצר שדווקא נוגע לסדרה אחרת – Hajime no Ippo. את אותה סדרה השלמתי בזמן שירותי הצבאי, כאשר בסיומה של העונה הראשונה צפיתי בלפטופ שלי באחת השבתות שסגרתי. מבלי לספיילר למי שלא ראה, איפו היא סדרת ספורט העוסקת באיגרוף (מה שמשתלב לא רע עם מטאפורת הקרב המקביל בסומה בו תכף אגע), ואותם הפרקים עסקו באחד הקרבות החשובים שהיו בה. לפני כל קרב כזה ישנם פרקי הכנה שנועדו להעמיק את היריבות בין המתמודדים ולייצר סיפור רקע שניתן להתחבר אליו, ובעודי צופה באותו סיפור רקע, חייל נוסף ששהה איתי באותו בסיס ביקש לצפות ביחד איתי. אותו חייל לא ידע כלום על הסדרה, אבל לא הפריע לו שאנחנו כבר כ- 70 פרקים בתוך הסיפור, הוא עדיין הצליח להתחבר ולהיות מרותק למה שמתרחש על המסך. הקרב עוד לא התחיל אבל אותה יריבות בין המתמודדים שנבנתה לאט לאט באותם הפרקים יצרה הייפ מטורף כלפיו. את הקרב עצמו כבר לא הספקנו לראות יחד, אבל אותו חייל כל כך התלהב שהוא ביקש להשאיל את הלפטופ שלי כדי שיוכל לצפות בקרב הזה בעצמו בזמן שאני במשמרת.

הסיבה שאני מספר את זה היא שאני מרגיש שזו החוויה שהייתה חסרה לי בסומה. פרקי הבילד-אפ האלה הם כה משמעותיים והיוו חלק בלתי נפרד מהחוויה בטורניר הבחירות שהתרחש בסוף העונה הראשונה ובתחילתה של העונה השנייה, בעיקר באירוע הגמר שלו בו סומה היה צריך ללכת וללמוד על שוק הדגים כדי להכין את המנה שלו ולהתגבר על היתרונות של יריביו. גם הפעם הקרב מכיל הכנה כזאת – אבל היא נעשית בצורה יותר מדי מזורזת כדי שבאמת יהיה אכפת. דווקא בעונה בה קיים קרב כזה המפגיש יריבים וותיקים, קרב שיכל לעמוד במרכזה ולהוות את אירוע הדגל שלה, הוא לא מקבל את הפוקוס הראוי ואותו בילד-אפ שנעשה עבורו במנגה מועבד בצורה כה מזורזת שמוציאה כל טיפת אכפתיות שהייתה יכולה להיות לצופים ממנו. זה עוד יותר חבל כי דווקא הקרב עצמו נעשה לא רע בכלל ואולי מדובר בפרק החזק ביותר העונה – אבל ללא הבניה הראויה לכך זה פשוט לא זה.

אותה בעית קצב לא פוסחת גם על שאר פרקי הסדרה, ואם חשבתי שהחצי הקודם של העונה היה מזורז בצורה גסה – הפעם זה ניכר אפילו יותר. לא רק שזה לא מאפשר לייצר שום אווירה דרמטית, אני גם לא מבין בכלל מה הרציונאל מאחורי ההחלטה המטופשת הזאת. ממתי סדרות שונן ארוכות צריכות להזדרז להגיע אל המנגה במקום לשמור מרחק בטיחות ממנה? ועזבו את זה, אותו קצב מהיר גורם לסדרה לפספס נקודת סיום מוצלחת בהרבה ולהתקדם לתוך החלק האחרון של הארק רק כדי לייצר טעימה קצרה ממנו ולהפסיק באמצע. עונות קודמות של הסדרה אף פעם לא הצטיינו בלרצות את כל הצופים ולייצר נקודות עצירה מושלמות, אבל בשבילי לפחות הן עדיין הסתדרו בצורה לא רעה והיו הגיוניות סך הכל – אבל הפעם מדובר פשוט בנקודת עצירה שהיא פשוט חד משמעית לא טובה.

אני יודע שאנשים היו נוטים להתלונן על קצב איטי בסדרות שונן, על פרקים שלמים של קרבות מבטים בין גוקו ופריזה בדרגון בול Z, או מריחות כאלה ואחרות בסדרות כמו נארוטו או וואן פיס – אבל תאמינו לי, אני כבר מעדיף לכסוס ציפורניים מרוב מתח ולהתעצבן שבקושי הייתה התקדמות בפרק מאשר להרגיש שאני צופה במהירות כפולה ולא מספיק לפתח שום אמפתיה לגבי המתרחש. ישנם כ 3-4 פרקים שכן נעשו ברמה סבירה, אבל זה לא ממש עוזר להעביר את הטעם הרע הזה כשגם מבחינה טכנית מדובר בעונה החלשה ביותר עד כה. האנימציה סטטית להחריד וכמעט ולא קיימת, ואני מרגיש שוב ושוב שמנסים לרמות אותי בתנועת מצלמה משמאל לימין או מלמעלה למטה כדי לנסות לייצר דינאמיות מסויימת, כאשר בפועל הדמויות מזיזות כמעט ורק את הפה. J.C. Staff, הסטודיו שאחראי על הסדרה הזו, מעולם לא היו פסגת האיכות בכל הקשור לאנימציה – אבל גם עבורם מדובר במצג עצלני במיוחד.

---

פינת הספוילרים

מכיוון שכבר כתבתי את דעתי המרוחבת על עלילת הארק הזה בסקירה של המנגה, אסכם בקצרה את החלקים המוצלחים יותר ופחות לדעתי מבחינת האדפטציה.

עבורי הפרק המוצלח ביותר העונה היה פרק 21 שהציג את עברו של ג'ואיצ'ירו. אותו סיפור התאים באופן מושלם לפרק אנימה שלם ובודד, הקצב הרגיש טוב, השימוש בסאונדטראק והבימוי כולו היו מאוד מוצלחים – אולי אפילו הפרק היחיד בו הם אפילו היו מורגשים, ואני דווקא דיי שמח שהוחלט להקדיש את מירב המאמצים דווקא עבור הפרק הזה. מדובר באחד הסיפורים שהכי ציפיתי לראות, גם במנגה ובוודאי שבאנימציה, ואולי בסיפור הכי מרגש ומייצר הזדהות שהסדרה הצליחה להפיק עד כה. בסקירה על העונה הקודמת שיבחתי את המדובב של אזאמי, והפעם ארצה להפנות שבחים גם לקויאמה ריקייה, המדובב של ג'ואיצ'ירו. ריקייה (קיריטסוגו מ Fate/Zero, טאקאמורה מ Hajime no Ippo, סאקוראגי מ Rainbow ועוד תפקידים רבים אחרים) הוא כבר מזמן אחד המדובבים האהובים עליי ביותר בתעשייה והוא תמיד עושה את עבודתו כל כך נהדר. אין כאן לדמות שלו צעקות דרמתיות או סצנות בכי, ועדיין הוא מצליח להעביר בדרכו השקטה כל כך הרבה רגש ובצורה שיושבת נהדר על דמותו של ילד הפלא סאיבה ג'ואיצ'ירו – גם בפלאשבק הזה וגם בהופעתו בתור בוגר.

הפרק השני שהצליח להפתיע לטובה הוא פרק 18 שהכיל את שיא הקרב בין סומה והאיאמה. אותו קרב הוא האחד שדיברתי עליו קודם לכן, שלדעתי יכלו למשוך את הבילד-אפ שלו ולהפוך אותו לאירוע המרכזי של העונה, וכל כך חבל לי שלמרות שבערך שליש ממנה אכן התרכז בו – הבילד-אפ נעשה בצורה כה מזורזת שזה הרגיש כמו סתם עוד קרב. כל כך הרבה פוטנציאל היה כאן, בכל זאת מדובר ביריב היחיד עד כה שהצליח ממש לנצח את סומה, ועוד פעמיים, וזה קרב שמסמל את ההשתפרות של סומה ואישית אחד האהובים עליי במנגה.

על שאר הפרקים אין לי משהו מיוחד להגיד והם נעו בין "meh" ל"בסדר". הפרק האחרון שהציג את הקרב בין סומה לנהנה היה גם כן לא רע, אבל כמו שאמרתי – מדובר בנקודת עצירה תמוהה למדי. בתחילת העונה לא דמיינתי לעצמי שהולכים להגיע ל Regime de Cuisine (אם כי אחרי הפתיח קשה היה לטעות), אבל גם אם החליטו כך אני חושב שמוטב היה לסיים בקליף האנגר שלפני תחילת התחרות, כאשר מציגים את שני הנבחרות שיתחרו האחת בשניה. גם כך הסיבוב הראשון של התחרות הזו היה החלש ביותר לדעתי, וממש לא מרגיש כמו קליימקס של עונה שלמה. אני מאמין שבעונה הבאה, שתהיה בוודאי גם היא 12 פרקים, יסיימו את הארק הזה. זה אמנם עדיין יהיה דיי מזורז, אבל למתוח את זה ל 2 קורים כבר לא יהיה אפשרי – מקווה לפחות שהקרבות הטובים יקבלו את ההשקעה הראויה.

---

סיכום

קשה לי להגיד שלא יצאתי מאוכזב מהעונה הנוכחית של Shokugeki no Souma. זה לא אומר שלא נהנתי ממנה, ובכל זאת מה שהפריע לי הוא לא הסיפור עצמו אלא הביצוע – את האירועים עצמם אני עדיין מאוד אוהב וזו עדיין לדעתי סדרה טובה. הבעיה העיקרית שלי עם האנימה כרגע זה שאני כבר לא מרגיש שהיא מביאה כמעט שום דבר לשולחן, אלא מנסה לסמן V על כמה שיותר חומר כדי לצאת מידי חובה. היא טובה כי חומר המקור טוב, אבל לא עושה שום דבר מעבר כדי לנצל את המדיום. לכן אני מתחיל לתהות אם בשלב זה יש בכלל טעם להמליץ עליה לאנשים או פשוט לשלוח אותם ישירות למנגה שגם כך עושה הכל בצורה הרבה יותר טובה ומשכנעת.