יומן קריאה – Tsukihime חלק 27

אין מצב שככה זה נגמר…


אנחנו מגיעים לבית הספר.

אפילו שסיל-סנפאי סחבה אותי עד הנה נראה שבשבילה זה לא היה בכלל מאמץ.

מכאן והלאה אני אצטרך לעמוד בכוח עצמי.

אני לוקח נשימה עמוקה ומוריד את המשקפיים שלי. שוב כואב לי הראש.

tsukihime721

tsukihime722

עוד משהו שיכול להקטין את הסיכויים שלנו לנצח אולי?

בכל אופן אין דבר כזה "טכנית בן אלמוות" בשבילי, אני רואה את הנקודות אז אני יכול להרוג אותו.

סיל-סנפאי גם אומרת שמאוד בהיר הלילה בגלל הירח ויהיה קשה להסתתר ככה. תפסיקי להיות כזאת פסימית.

היא אומרת שהיא בדרך כלל אוהבת את הירח אבל היום זה שונה. אני דווקא פחות אוהב.

tsukihime723

אני מתחיל לראות יותר ויותר סדקים כל הזמן. נראה שאני ממש מגזים לאחרונה עם השימוש בעיניים, אבל היתרון הוא שהראייה שלי משתפרת ויהיה קל יותר להרוג את רוה ככה.

לפחות לבינתיים אני מחזיר את המשקפיים ואנחנו נכנסים לבניין בית הספר.

tsukihime724

א-אני לא אוהב את התוכנית הזאת…

היא אומרת שכמו שאני נלחם בשביל ארקוייד גם לה יש את הסיבות שלה להילחם ולכן היא לא יכולה לעזור לי.

לא צריך את העזרה שלך.

tsukihime725

היא נעלמת לתוך הצללים ואנחנו נפרדים.

עדיין כואב לי לזוז אבל אני רץ פנימה לתוך הבניין.

הקירות מלאים בסדקים, נראה שהקרב של רוה וארקוייד כבר התחיל.

אני מגיע לקומה הרביעית שם הסדקים ממשיכים לאורך המסדרון. בנקודת המעבר בין שני הבניינים אני רואה אותם – אני רואה את שיקי וארקוייד.

tsukihime726

ברגע שאני יוצר איתה קשר עין אני לא מסוגל לזוז יותר. היא השתמשה עליי בעיניים המיסטיות שלה.

ארקוייד זה לא הזמן לזה! אני כבר פה!

היא מפנה את מבטה חזרה אל רוה בלי להגיד לי כלום.

tsukihime727

הכל סביב ארקוייד מתחיל לרעוד. אפילו רוה נעצר.

tsukihime728

הוא אומר שהיא עדיין לא יכולה לנצח אותו, כי לו יש משהו שלה אין.

הוא אומר שההבדל ביניהם זה שלו יש ניסיון במוות. אה כן, בקשר לזה… שמע… אני חושב שפספסת את ההתחלה של הסיפור.

tsukihime729

א-אבל זה לא נכון… היא חוותה מוות כבר… לא בגללי בכלל…

tsukihime730

אז אני מניח שלא יהיה אכפת לך להתנסות פעם נוספת.

tsukihime731

הרעידות ממשיכים והקירות ממשיכים להיסדק. החלונות נשברים וכל הבניין רועד.

tsukihime732

tsukihime733

ההתקפה הסתיימה והרעידות הופסקו.

כל מה שנשאר מרוה זה העקבים שלו, אבל הם מתחילים לזוז לכיוון ארקוייד והגוף שלו מתחיל להתחדש.

היא עומדת שם ולא יכולה לזוז.

רוה שסיים לחדש את עצמו חותך אותה בבטן.

tsukihime734

לא!!!! ארקוייד!!!!!

הוא בועט בגופתה של ארקוייד שנזרקת לעברי.

הכוח של העיניים המיסטיות שלה הפסיק לפעול ואני יכול שוב לזוז.

אני תופס אותה ומחזיק אותה קרוב אליי. הגוף שלה קר.

רוה עדיין עומד לפנינו אבל כרגע לא אכפת לי ממנו. אני רק רוצה לעזור לארקוייד.

tsukihime735

ארקוייד ):

למה את כזאת מטומטמת למה?! למה את לא מקשיבה לי?!

tsukihime736

כל מה שאני יכול להגיד זה "למה", וכל מה שהיא יכולה לעשות כדי לענות זה להמשיך לחייך אליי.

tsukihime737

היא אומרת שזה לא נכון. היא אומרת שעזרתי לה יותר ממספיק.

tsukihime738

אני אומר לה תודה, מנסה לגרום לה להרגיש טוב עם עצמה, אפילו שהיא לא באמת הצליחה.

האור בעיניה נעלם לאט לאט. חום גופה יורד במהרה.

אני לא יכול לאבד אותה ככה. אני פשוט לא יכול.

tsukihime739

נו אל תשתפני! זאת האופציה היחידה ):

אני מזכיר לה שהיא שאלה אותי אם הייתי מסוגל לאכול ציפורים ודגים אם הייתה להם אותה אינטליגנציה כמו לבני אדם ואני אומר שהייתי עושה את זה אם זה היה נחוץ כדי לחיות. אני מנסה לשכנע אותה ככה.

tsukihime740

tsukihime741

tsukihime742

אם זה מה שאת רוצה…

אני מנשק את שפתיה הקרות. לאחר מכן היא מחייכת אליי בשמחה גדולה.

tsukihime743.jpg

לאחר שהיא אומרת את זה כל חום גופה נעלם.

היא כבר לא עונה לי.

אפילו שהגוף שלה עדיין כאן, אפילו שהוא עדיין רך, אפילו שאני עדיין זוכר את קולה… היא איננה.

tsukihime744

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s