זמן לצאת למאבק האחרון! או ש…

---

היא עוזבת את החדר. עכשיו קצת אחרי 10. אני רוצה ללכת לחפש את ארקוייד אבל הגוף שלי לא יכול לזוז כרגע.

אני מנסה להזיז את אותו בכל זאת. לאט לאט אני מצליח להזיז יותר ויותר חלקים בגוף, אבל ככל שהתחושה חוזרת אליי ככה גם אני מתחיל להרגיש את הכאב.

סיל-סנפאי נוזפת בי ואומרת שאני צריך לנוח, אבל אני פשוט יושב שם ומסתכל עליה.

אני מודה לה על שעזרה לי שוב, והיא אומרת שאני צריך לנסות להיות זהיר יותר כי היא לא תוכל להמשיך להציל אותי. אני מבטיח לה שבפעם הבאה אני אהיה זה שאנצח אותו.

לא נראה שהיא מרוצה מהתשובה שלי.

האשמת הקורבן!

אני שואל אותה האם רוה הוא שיקי ונראה שגם היא משוכנעת בכך עכשיו. אנחנו מגיעים למסקנה שהוא כנראה מתחבא בבית הספר ושהוא התחיל לנוע לאחרונה כי ארקוייד הרגה את כל הזומבים שלו.

אם ככה ארקוייד עוד לא מצאה אותו ויש לי סיכוי עדיין למצוא אותה. נראה שרק העובדה שאני חושב על זה גורמת לסיל-סנפאי לאי נוחות.

אני אומר לה שלמרבה ההפתעה רוה נראה הרבה יותר כמו שיקי הבן אדם מאשר ערפד.

היא אומרת שככל הנראה המטרה שלו זה להרוג אותי. נפלא.

היא אומרת שהוא כנראה חושב שאני הרגתי אותו, זה מוזר כי זה הפוך, אבל היא אומרת שמכיוון שתפסתי את מקומו אז במובן מסוים "הרגתי" אותו.

ז-זה לא שעשיתי את זה בכוונה… לא שזה ישכנע אותו.

היא מזהירה אותי שלא להילחם מתוך שנאה, אבל זאת לא הסיבה שאני עושה את זה. הסיבה שאני רוצה להביס אותו היא אותה הסיבה שתמיד הייתה לי. אני רוצה לעזור לארקוייד.

היא אומרת שבמצבנו גם אם נעבוד ביחד לא נוכל להביס אותו. אני פצוע ובקושי יכול לזוז וארקוייד חלשה ומבזבזת המון אנרגיה בלנסות לדכא את הדחף שלה לשתות דם.

היא אומרת שארקוייד במצבה הנוכחי קרובה למוות שלה, ושכל עוד היא לא תשתה דם ותמשיך לרדוף אחרי רוה היא תמשיך להתקרב לשם.

אני נופל על הרצפה מרוב חולשה וכועס על עצמי שאין לי את הכוח לעזור לה.

סיל, בחיאת, דיי לבלבל את המוח.

אני קם אבל היא דוחפת אותי חזרה אל המיטה.

רק לשבת שם גורם לי לנשום בכבדות. במצב הזה אני לא יכול להגיע לבית הספר ולעזור לארקוייד.

מה שבוע?! אין לי זמן לזה!

אני קם בכל זאת. אני שואל אותה איפה הסכין שלי והיא אומרת שזה אצלה אבל היא לא מוכנה להביא לי אותו. נמאס לי מהשטויות שלה ואני דוחף יד לכיס שלה ולוקח אותו בחזרה.

אני חושב שבשלב הזה כבר מיותר לשאול סיל-סנפאי. אני כבר החלטתי.

היא לא מבינה ושואלת אותי מה גורם לי להיות כל כך אובססיבי לארקוייד.

כן, ואפילו אם אולי קיים מישהו אחר שמסוגל לגרום לה לחייך, אני רוצה להיות האחד שיעשה את זה. עם כמה שזה נשמע מטופש.

פתאום אני שומע רעש מבעד לחלון.

ה-היא הייתה כאן?!

אחרי שהיא שמעה אותנו היא עזבה כדי לטפל ברוה בעצמה ולא לגרום לי להיות מעורב בכך.

היא גרמה לי להגיד את כל זה כי היא ידעה שזה מה שיקרה?

היא מכחישה אבל אני לא מאמין לה. לא, זה בכלל לא משנה כרגע.

וואו.

זה איום קצת מוגזם…

סנפאי פולטת אנחה קלה ונראה שהיא דיי משועשעת מזה.

טוב לפחות זה עבד.

אני מציע שנצא דרך החלון כדי שאקיהה לא תראה אותנו אבל לפני שאני מספיק לסיים סיל כבר תופסת אותי וקופצת משם במהירות.

יאללה יוצאים לצוד את רוה!