יומן קריאה – Tsukihime חלק 20


tsukihime519

אפילו שכלום לא השתבש הבוקר, אני עדיין מרגיש מדוכא בגלל אתמול.

אני מרגיש שאני לא יכול לשכוח את מה שקרה.

tsukihime520

תהיות של בוקר.

היום ממשיך כרגיל. היסוי מגיעה להעיר אותי, אקיהה וקוהאקו מחכות לי בסלון קצת לפני שאני יוצא לבית הספר, אבל הכל מרגיש כל כך ריק.

tsukihime521

tsukihime522

אני מרגיש ריק. אני מרגיש שלא אראה אותה שוב לעולם.

אחרי השיעור אריהיקו מגיע לדבר איתי ולהתלוצץ כרגיל, אבל אין לי מצב רוח.

tsukihime523

אריהיקו עזוב אותי באמאש'ך. אין לי כוח לזה עכשיו.

רגע מה? לא מכיר את סיל סנפאי?

אני מנסה להזכיר לו אבל הוא באמת לא מכיר. השם "סיל" לא מצלצל לו מוכר ובכלל לא יפני. יש בזה משהו.

tsukihime524

היא השתמשה באיזשהו סוג של קסם כדי להסתנן לבית ספר ולגרום לכולם לחשוב שהם מכירים אותה? אין לי הסבר אחר. אני כבר יודע שמשהו מוזר בקשר אליה ושהיא כנראה צדה ערפדים בזמנה הפנוי.

אני הולך לחקור את הנושא ובודק ברשימות של השנה השלישית. השם "סיל" לא נמצא שם, גם המורים לא זוכרים אותה כלל.

אחרי בית הספר אין לי מצב רוח לעשות שום דבר אז אני חוזר ישירות הביתה.

היסוי מברכת אותי בכניסה אבל אין לי כוח אפילו לענות לה ואני עולה ישר לחדרי.

בערב מגיע זמן הפגישה המובטח עם ארקוייד בפארק. אני תוהה אם יש בכלל טעם ללכת, היא כנראה לא תהיה שם. בכל זאת אני מחליט לצאת.

tsukihime525

היא חיכתה לי כבר פעם 3 שעות אז אני אחכה גם. זה לא שיש לי מה לחפש באחוזה גם ככה.

tsukihime526

מנסה לשבור אותי אה? אני לא אכנע. עדיין מחכה.

tsukihime527

עדיין מחכה!

מבחינתי לחכות עד הבוקר אם צריך.

לפתע אני מבחין במשהו. זאת היא!

tsukihime528

ידעתי שניסית לבחון אותי!

אני לא מאמין שהיא באמת הגיעה, אבל היא אומרת שהיא הייתה כאן אפילו 10 דקות לפני שאני הגעתי.

tsukihime529

tsukihime530

tsukihime531

למה אני בכלל טורח להרגיש רע עם המטומטמת הזאת?

אבל בכל זאת…

tsukihime532

tsukihime533

כמו שחשבתי, היא ניסתה לעבור הלאה על ידי זה שהיא תתבדח ותשחק אותה כאילו כלום לא קרה, אבל זה יושב גם עליה.

אני מתנצל אבל היא מתעקשת שאין צורך.

tsukihime534

היא לא מגיבה. קשה לנו להסתכל אחד על השני.

אנחנו פשוט עומדים שם.

tsukihime535

אבל רגע לפני שהשיחה מספיקה להתקדם אנחנו מוקפים.

tsukihime536

חמישה אנשים סביבנו ומהקווים שאני רואה עליהם ברור שהם זומבים.

tsukihime537

אז איך הם חזרו? מה קורה כאן?

היא אומרת שאם אהסס אני אמות, ושאני לא צריך לחשוב עליהם בתור בני אדם, הם כבר מתים.

הם מתקיפים אותנו.

tsukihime538

אני מנסה להתמודד איתם אבל הם רבים מדי. אחד מהם נושך אותי בצוואר, לא כדי למצוץ לי את הדם אלא כדי לאכול אותי. השיניים שלו נשברות אבל זה עדיין מגעיל.

יש לי הזדמנות להרוג אותו אבל אני כמובן עדיין מהסס, למרות שאני יודע שאסור לי להתייחס אליו כאל בן אדם.

tsukihime539

היא פצועה. היא נאבקת בהם אבל בקושי רב.

היא מצליחה להרוג אחד מהם אבל השני מפיל אותה לרצפה.

tsukihime540

היא שוכבת שם לא מסוגלת לזוז. בדיוק כמו אתמול כשעשיתי לה מה שעשיתי.

אני דוקר את האחד שמאחוריי ורץ לעברה.

הם מבחינים בי אבל זה לא עוזר להם. אני הורג אותם אחד אחד.

זה נגמר.

אני ניגש אל ארקוייד.

tsukihime541

אוי לא. לא שוב.

אני רוצה להגיד לה לנסות להירגע, אבל לפני שאני מספיק…

tsukihime542

אוי לא…

tsukihime543

משהו הציל אותי.

ארקוייד עפה כמה מטרים כאילו פגעה בה מכונית.

tsukihime544

הקול הזה שמדבר… אני יודע מי זאת!

tsukihime545

ידעתי!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s