האם זה באמת יכול לעבוד בינינו?
השמש שוקעת ואני מציע שנחזור לחפש ערפדים.
ארקוייד מופתעת מהרצינות שלי ורצה בזריזות אל הפארק. אני מנסה לעמוד בקצב שלה ומגיע לשם גמור.
כרגיל…
לא, אין לי בעיה, את באמת כזאת.
אני נח קצת על הספסל. ארקוייד אומרת שסתם הקדמנו ואין מה להתחיל לחפש עדיין. היא נראית דיי משועממת.
כשאני מסתכל על הירח לפתע אני נזכר במשהו. לא סיפרתי לארקוייד על כך שהותקפתי בדרך הביתה.
כמו בבחירה הקודמת, אני מספר לה על הזומבי ההוא ועל סיל והיא מסבירה לי על זה שהיא מהכנסייה.
טוב אויב של ארקוייד זה אויב שלי.
אה נהדר. בזמן שאני נאבק על חיי אנשים מתחילים איתך.
טוב אבל אין פלא עם איך שאת נראית.
אני לא ממש מבין מה הפואנטה של הסיפור חוץ מלנסות לגרום לי לקנא.
ארקוייד מפנה את תשומת ליבי בחיוך לשעון של הפארק שמראה על השעה 10. השעה שהבטחתי לפגוש אותה אתמול.
לא יודע למה, אבל זה מרטיט לי את הלב…
לא יודע… היא כל כך אנושית שכנראה משהו בתוכי מקווה שהיא לא באמת ערפדית.
אני מתרץ ששאלתי כי היא לא מוצצת דם, למרות שכבר דיברנו על זה.
טוב חשבתי שזה יעליב אותה אבל נראה שלא. או שהיא סתם לא מראה את זה.
רגע רגע רגע. זה לא מה שהתכוונתי!
היא צוחקת נכון?
אני מרגיש את האצבעות שלה רועדות. היא מפחדת.
אני מרגיש אותה נושמת בכבדות.
אוי לא אני חושב שהיא לא עומדת בדחף שלה.
אני מנסה להזיז אותה ולא מצליח. אני מרגיש כאב בכתף שלי מהציפורניים שלה.
היא עוזבת אותי. היא עדיין נושמת בכבדות והגוף שלה רועד. על הציפורניים שלה עדיין יש קצת מהדם שלי. היא מסתכלת על זה ונראה שהיא עומדת להתעלף.
תשתי מים. ג'יזס.
היא אומרת לי ללכת הביתה ונעלמת. הדייט הכי גרוע EVER.
אני מרגיש לא נעים ממה שקרה ומחליט לחפש אותה.
