זומבי תקף אותי. או יותר נכון זומבי עם עיניים מיסטיות כמוני. ואז סיל הצילה אותי. עכשיו אני צריך הסבר למה שקורה כאן.
"סנפאי?" אני שואל. העיניים שלנו נפגשות אבל אז היא מיד נעלמת. דיי נו!
אני נזכר במשהו שאבא שלי ציווה עליי לשכוח. זה קרה באותו יום קיץ חם.
קולות הצרצורים של הקיקדות נשמעו בחוזקה.
אקיהה בוכה.
המבוגרים באים והבעתם משתנה אחרי שהם רואים מה קרה. הם לוקחים את אקיהה משם. אני נשאר לבדי לבהות בשמים ללא תכלית.
הם צועקים עליי ושואלים אם אני הרגתי אותו.
הם צועקים את שמי. שיקי.
גאד דאמיט תפסיקו לקטוע את הפלאשבק הזה כבר.
השעון מראה שכבר אחרי 8. זה בסדר כי עכשיו חופש. אפילו היסוי לא נוכחת בחדר. בטח היא ניסתה להעיר אותי קודם ולא הצליחה.
אני מחליט שהגיע הזמן לקום וללכת לאכול ארוחת בוקר.
אני רואה את היסוי במסדרון וקורא לה.
אני אומר לה שזה לא אשמתה ואני זה שלא בסדר כי לא קמתי והיא יכולה להתלונן.
היא כזאת רובוט לפעמים.
בכל אופן, היא אומרת שארוחת הבוקר שלי מוכנה בחדר האוכל אז אני יורד לשם.
אני מגיע לסלון ומודה להיסוי על הארוחה.
לאלא, פשוט חשבתי ש… לא חשוב. אני אשמח לאכול גם את מה שאת תבשלי.
נראה שלא משנה מה אני אגיד אני אסתבך איתה. עדיף לדבר כמה שפחות.
אני מתנצל ואומר שהיא צודקת והיא עושה מספיק בשבילי. היא נראית קצת מבואסת ואני שואל אם משהו לא בסדר אבל היא עונה בשלילה.
אני מניח שזה לא יתקדם לשום מקום אז אני פונה ללכת חזרה לחדרי.
מה?
את לא צריכה להיות כל כך קשה עם עצמך. פשוט הייתי נורא עייף.
היא אומרת את זה והולכת. מה עובר עליה היום?…
אה. זאת כנראה הדרך שלה למלא אחר הבקשה שלי שתתלונן קצת. אני צריך להפסיק לבקש ממנה דברים שדורשים אנושיות…
אני חוזר לחדרי אבל מכיוון שאין לי כל כך מה לעשות עד הערב אני מחליט לטייל באחוזה.
אני מוצא את שמי ואת השם של אקיהה חרוטים בכל מיני מקומות.
אקיהה כל כך השתנתה מאז.
חושב שהייתי קצת אובססיבי לשטויות בתור ילד.
זה תמיד היה שם? מוזר, אני לא זוכר את המקום הזה. אני מחליט להיכנס לשם.
אני שומע את קולות הקיקדות. אני מרגיש את חום הקיץ, אפילו שסתיו עכשיו.
הפצע בחזה שלי מתחיל לכאוב כאילו אני נדקר שם.
מה הולך כאן?
אני נזכר שוב באותה תמונה של אקיהה בוכה.
הגוף שלי מתמוטט.
אני שומע קולות.
איך חזרתי לכאן? ולמי קראת לא נורמלי?!
אני רוצה להגיד את זה אבל אני לא יכול לזוז. החזה שלי כבר לא כואב אבל הגוף שלי נהיה ממש כבד.
מה? כולן ידעו על המקום הזה ועל הקשר שלי אליו?
היי היי בנות לא צריך להגזים! לא באלימות!
אקיהה שמה לב שהתעוררתי ומפסיקה. אני אומר לה שאני לא יודע מה קרה אבל שלא תוציא את זה על היסוי כי היא לא אשמה.
אוי לא. ארקוייד הולכת ממש להתעצבן עליי.
אני מנסה לקום וללכת אבל אקיהה מתעקשת שאשאר לנוח כאן הלילה. היא נראית מאוד מודאגת.
