יומן קריאה – Tsukihime חלק 14


זומבי תקף אותי. או יותר נכון זומבי עם עיניים מיסטיות כמוני. ואז סיל הצילה אותי. עכשיו אני צריך הסבר למה שקורה כאן.

"סנפאי?" אני שואל. העיניים שלנו נפגשות אבל אז היא מיד נעלמת. דיי נו!

tsukihime359

אני נזכר במשהו שאבא שלי ציווה עליי לשכוח. זה קרה באותו יום קיץ חם.

קולות הצרצורים של הקיקדות נשמעו בחוזקה.

אקיהה בוכה.

tsukihime360

המבוגרים באים והבעתם משתנה אחרי שהם רואים מה קרה. הם לוקחים את אקיהה משם. אני נשאר לבדי לבהות בשמים ללא תכלית.

הם צועקים עליי ושואלים אם אני הרגתי אותו.

הם צועקים את שמי. שיקי.

tsukihime361

גאד דאמיט תפסיקו לקטוע את הפלאשבק הזה כבר.

השעון מראה שכבר אחרי 8. זה בסדר כי עכשיו חופש. אפילו היסוי לא נוכחת בחדר. בטח היא ניסתה להעיר אותי קודם ולא הצליחה.

אני מחליט שהגיע הזמן לקום וללכת לאכול ארוחת בוקר.

אני רואה את היסוי במסדרון וקורא לה.

tsukihime362

אני אומר לה שזה לא אשמתה ואני זה שלא בסדר כי לא קמתי והיא יכולה להתלונן.

tsukihime363

היא כזאת רובוט לפעמים.

בכל אופן, היא אומרת שארוחת הבוקר שלי מוכנה בחדר האוכל אז אני יורד לשם.

אני מגיע לסלון ומודה להיסוי על הארוחה.

tsukihime364

לאלא, פשוט חשבתי ש… לא חשוב. אני אשמח לאכול גם את מה שאת תבשלי.

tsukihime365

נראה שלא משנה מה אני אגיד אני אסתבך איתה. עדיף לדבר כמה שפחות.

אני מתנצל ואומר שהיא צודקת והיא עושה מספיק בשבילי. היא נראית קצת מבואסת ואני שואל אם משהו לא בסדר אבל היא עונה בשלילה.

אני מניח שזה לא יתקדם לשום מקום אז אני פונה ללכת חזרה לחדרי.

tsukihime366

מה?

tsukihime367

את לא צריכה להיות כל כך קשה עם עצמך. פשוט הייתי נורא עייף.

tsukihime368

היא אומרת את זה והולכת. מה עובר עליה היום?…

אה. זאת כנראה הדרך שלה למלא אחר הבקשה שלי שתתלונן קצת. אני צריך להפסיק לבקש ממנה דברים שדורשים אנושיות…

אני חוזר לחדרי אבל מכיוון שאין לי כל כך מה לעשות עד הערב אני מחליט לטייל באחוזה.

tsukihime369

tsukihime370

אני מוצא את שמי ואת השם של אקיהה חרוטים בכל מיני מקומות.

tsukihime371

אקיהה כל כך השתנתה מאז.

tsukihime372

חושב שהייתי קצת אובססיבי לשטויות בתור ילד.

tsukihime373

זה תמיד היה שם? מוזר, אני לא זוכר את המקום הזה. אני מחליט להיכנס לשם.

tsukihime374

אני שומע את קולות הקיקדות. אני מרגיש את חום הקיץ, אפילו שסתיו עכשיו.

הפצע בחזה שלי מתחיל לכאוב כאילו אני נדקר שם.

tsukihime375

מה הולך כאן?

אני נזכר שוב באותה תמונה של אקיהה בוכה.

tsukihime376

הגוף שלי מתמוטט.

אני שומע קולות.

tsukihime377

איך חזרתי לכאן? ולמי קראת לא נורמלי?!

אני רוצה להגיד את זה אבל אני לא יכול לזוז. החזה שלי כבר לא כואב אבל הגוף שלי נהיה ממש כבד.

tsukihime378

מה? כולן ידעו על המקום הזה ועל הקשר שלי אליו?

tsukihime379

היי היי בנות לא צריך להגזים! לא באלימות!

אקיהה שמה לב שהתעוררתי ומפסיקה. אני אומר לה שאני לא יודע מה קרה אבל שלא תוציא את זה על היסוי כי היא לא אשמה.

tsukihime380

אוי לא. ארקוייד הולכת ממש להתעצבן עליי.

אני מנסה לקום וללכת אבל אקיהה מתעקשת שאשאר לנוח כאן הלילה. היא נראית מאוד מודאגת.

tsukihime381

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s