יומן קריאה – Tsukihime חלק 13

אוי ארקוייד…


מה לעשות? להגיד להיסוי את האמת או לשקר? נראה לי שהמצב עם אקיהה גם ככה לא יכול להיות יותר גרוע, אז גם אם היא תדע כמה מאוחר אני מתכוון להגיע וכמה פעמים זה לא באמת ישנה משהו. אני מחליט להגיד להיסוי את האמת.

tsukihime325

אני מתנצל ומבקש ממנה להשאיר לי את השער פתוח. אני גם אומר שלצערי אני לא יכול להגיד לה למה אני חוזר מאוחר אבל מבקש שתסמוך עליי ולא תשאל.

tsukihime326

טוב זה יכול לחסוך קצת בעיות.

tsukihime327

לפעמים יש להיסוי יתרונות.

tsukihime328

טוב, נראה שהיסוי חסכה לי כאב ראש מיותר.

בזמן ארוחת הערב היסוי העבירה לי את המפתח ושמה אותו בחדרי. עכשיו כבר 10 בערב. אני לוקח את הסכין שלי ועוזב.

אני מגיע לפארק שנטוש כרגיל. ארקוייד מתעצבנת עליי שאיחרתי ב 20 דקות ואני מנסה להסביר לה שלקח קצת זמן להתחמק מהאחוזה בלי שאקיהה תשים לב.

אני שואל אותה ממתי היא מחכה כאן והיא אומרת שהיא באה כשהיא קמה… וזה היה ב 7 בערב.

אז את פה 3 שעות לפני הזמן שקבענו בלי סיבה? אין לך זכות להתעצבן.

tsukihime329

tsukihime330

היא עוד תגרום לי לחשוב שגרמתי לה לנזק מוחי. כאילו שאין לי מספיק רגשות אשם על מה שקרה.

היא אומרת שבפעם הבאה שאני אאחר היא תבוא אליי הביתה לקחת אותי.

tsukihime331

אווץ'.

tsukihime332

זה מגיע לך ואת יודעת את זה.

tsukihime333

את כזאת מטומטמת ארקוייד. אבל את המטומטמת שלי.

טוב, זמן לחפש ערפדים.

ארקוייד מבקשת ממני להוריד את המשקפיים כדי שאוכל לעזור בחיפוש.

tsukihime334

טוב, בלי המשקפיים אולי יש לי כאבי ראש בלתי נסבלים אבל גם ארקוייד פצועה ועדיין הולכת ומחפשת ערפדים, אז זה המעט שאני יכול לעשות. אני מסיר את המשקפיים והולך אחריה.

tsukihime335

אנחנו מסתובבים ברחובות העיר ומחפשים, אבל לא מוצאים דבר.

tsukihime336

אני שם את המשקפיים ושואל אותה אם היא בטוחה שזה מספיק, אבל נראה שכן.

tsukihime337

אה זה בסדר, סך הכל משקפיים.

אני מציע שנחפש שוב אבל היא אומרת שאסור לי לאמץ את עצמי ושאני עלול להיות נכה.

tsukihime338

טוב זה נשמע הגיוני.

tsukihime339

שעת סיפור עם ארקוייד.

tsukihime340

tsukihime341

tsukihime342

נפלאות ה Nasuverse. בחיי שאין לי מושג למה כל ההסבר הזה נחוץ, שוכנעתי בהתחלה.

tsukihime343

tsukihime344

הבנתי הבנתי.

נראה שסנסיי ממש הצילה אותי כשהיא נתנה לי את המשקפיים האלה.

לפתע אני מרגיש כאב חד בחזה. אני מרגיש משהו רטוב שם. דם.

tsukihime345

ארקוייד בוהה בדם שעל הידיים שלי. היא מתחילה לנשום בכבדות.

אני שואל אותה אם היא בסדר ונוגע בכתף שלה והיא קופצת לאחור.

tsukihime346

אוי שכחתי שהיא ערפדית. אולי הדם שלי מגרה אותה והיא מנסה לשלוט בעצמה.

tsukihime347

אני מקווה שיהיה בסדר מחר…

tsukihime348

לפתע אני מזהה מישהו ברחוב. הוא מתקרב אליי.

tsukihime349

מי…?

tsukihime350

שיט זה לא טוב.

tsukihime351

זומבי?!

למרות החושך אני מצליח לחסום את ההתקפות שלו בעזרת הקווים והנקודות שאני רואה שמאפשרים לי לראות מהיכן הן מגיעות. נראה שידי על העליונה.

tsukihime352

tsukihime353

א-אבל הוא התחיל. למה אני בכלל שואל את עצמי דברים כאלה?

כל הגוף שלי כואב. אני לא יכול להפסיק להקיא.

הוא מגיע לתקוף אותי שוב ואני עוצר אותו.

tsukihime354

רגע מה? הוא גם רואה את הקווים?

הבחור עם התחבושות מחייך.

tsukihime355

טוב זה רע.

tsukihime356

הוא נחתך, אבל זה לא הייתי אני שעשה את זה. זה נראה כמו 3 חרבות שחתכו אותו ותקעו אותו על החומה.

tsukihime357

הירח מתגלה שוב ומאיר את המצב.

tsukihime358

ז-זאת סיל-סנפאי!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s