אוי ארקוייד…

---

מה לעשות? להגיד להיסוי את האמת או לשקר? נראה לי שהמצב עם אקיהה גם ככה לא יכול להיות יותר גרוע, אז גם אם היא תדע כמה מאוחר אני מתכוון להגיע וכמה פעמים זה לא באמת ישנה משהו. אני מחליט להגיד להיסוי את האמת.

אני מתנצל ומבקש ממנה להשאיר לי את השער פתוח. אני גם אומר שלצערי אני לא יכול להגיד לה למה אני חוזר מאוחר אבל מבקש שתסמוך עליי ולא תשאל.

טוב זה יכול לחסוך קצת בעיות.

לפעמים יש להיסוי יתרונות.

טוב, נראה שהיסוי חסכה לי כאב ראש מיותר.

בזמן ארוחת הערב היסוי העבירה לי את המפתח ושמה אותו בחדרי. עכשיו כבר 10 בערב. אני לוקח את הסכין שלי ועוזב.

אני מגיע לפארק שנטוש כרגיל. ארקוייד מתעצבנת עליי שאיחרתי ב 20 דקות ואני מנסה להסביר לה שלקח קצת זמן להתחמק מהאחוזה בלי שאקיהה תשים לב.

אני שואל אותה ממתי היא מחכה כאן והיא אומרת שהיא באה כשהיא קמה… וזה היה ב 7 בערב.

אז את פה 3 שעות לפני הזמן שקבענו בלי סיבה? אין לך זכות להתעצבן.

היא עוד תגרום לי לחשוב שגרמתי לה לנזק מוחי. כאילו שאין לי מספיק רגשות אשם על מה שקרה.

היא אומרת שבפעם הבאה שאני אאחר היא תבוא אליי הביתה לקחת אותי.

אווץ'.

זה מגיע לך ואת יודעת את זה.

את כזאת מטומטמת ארקוייד. אבל את המטומטמת שלי.

טוב, זמן לחפש ערפדים.

ארקוייד מבקשת ממני להוריד את המשקפיים כדי שאוכל לעזור בחיפוש.

טוב, בלי המשקפיים אולי יש לי כאבי ראש בלתי נסבלים אבל גם ארקוייד פצועה ועדיין הולכת ומחפשת ערפדים, אז זה המעט שאני יכול לעשות. אני מסיר את המשקפיים והולך אחריה.

אנחנו מסתובבים ברחובות העיר ומחפשים, אבל לא מוצאים דבר.

אני שם את המשקפיים ושואל אותה אם היא בטוחה שזה מספיק, אבל נראה שכן.

אה זה בסדר, סך הכל משקפיים.

אני מציע שנחפש שוב אבל היא אומרת שאסור לי לאמץ את עצמי ושאני עלול להיות נכה.

טוב זה נשמע הגיוני.

שעת סיפור עם ארקוייד.

נפלאות ה Nasuverse. בחיי שאין לי מושג למה כל ההסבר הזה נחוץ, שוכנעתי בהתחלה.

הבנתי הבנתי.

נראה שסנסיי ממש הצילה אותי כשהיא נתנה לי את המשקפיים האלה.

לפתע אני מרגיש כאב חד בחזה. אני מרגיש משהו רטוב שם. דם.

ארקוייד בוהה בדם שעל הידיים שלי. היא מתחילה לנשום בכבדות.

אני שואל אותה אם היא בסדר ונוגע בכתף שלה והיא קופצת לאחור.

אוי שכחתי שהיא ערפדית. אולי הדם שלי מגרה אותה והיא מנסה לשלוט בעצמה.

אני מקווה שיהיה בסדר מחר…

לפתע אני מזהה מישהו ברחוב. הוא מתקרב אליי.

מי…?

שיט זה לא טוב.

זומבי?!

למרות החושך אני מצליח לחסום את ההתקפות שלו בעזרת הקווים והנקודות שאני רואה שמאפשרים לי לראות מהיכן הן מגיעות. נראה שידי על העליונה.

א-אבל הוא התחיל. למה אני בכלל שואל את עצמי דברים כאלה?

כל הגוף שלי כואב. אני לא יכול להפסיק להקיא.

הוא מגיע לתקוף אותי שוב ואני עוצר אותו.

רגע מה? הוא גם רואה את הקווים?

הבחור עם התחבושות מחייך.

טוב זה רע.

הוא נחתך, אבל זה לא הייתי אני שעשה את זה. זה נראה כמו 3 חרבות שחתכו אותו ותקעו אותו על החומה.

הירח מתגלה שוב ומאיר את המצב.

ז-זאת סיל-סנפאי!