יומן קריאה – Tsukihime חלק 7

אז יצאנו בשלום או ש…?


tsukihime150

אנחנו מגיעים לחדרה של ארקוייד שנראה דיי רגיל סך הכל. לא ממש מה שהייתי מצפה מערפדית עשירה.

אני מניח אותה על המיטה ומתיישב על הרצפה. גם אני דיי מותש סך הכל. גם לא ממש עוזר שלא אכלתי ושכואב לי הראש.

אני נרדם.

כשאני מתעורר לרעשי הטלוויזיה שבחדר ארקוייד כבר לא נמצאת על המיטה.

בחדשות מדווחים על מספר גדול של נעדרים מהמלון שהיינו בו. 103 אנשים.

מספרים על כתמי דם שנמצאו בזירת האירוע ושיערות של חיות. טוב זה דיי ברור למה.

לפני שהחדשות נגמרות ועושים מעבר חד לפרסומת מעצבנת של סופר נני מדברת לשקיות ביסלי, אני מחליט לכבות את הטלוויזיה.

אני שם לב שארקוייד במטבח ואני שואל לשלומה.

tsukihime151

אני מודה לה על כך שהצילה אותי אתמול.

tsukihime152

כן, מטומטמת. זה אגב דיי מאבד את הפואנטה שאני אהיה המגן האנושי שלך, אבל אני לא מתלונן.

היא לא ממש מבינה מדוע אני בכלל טורח להודות לה, כי הרי נקלעתי לכל הסיטואציה הזאת בגללה, אבל אני לוקח אחריות על ההחלטות שלי אז אני סולח לה.

היא צוחקת ואומרת שיש לי מזל ממש רע שבחרתי להרוג דווקא אותה. היי אל תגידי את זה כאילו אני פשוט הורג אנשים סתם ככה… רגע למה באמת הרגתי אותה?

tsukihime153

אני? רוצח מלידה? ככה אה?

אני אומר לארקוייד שיש לי סוד לגלות לה. היא מסוקרנת ואני מתקרב ללחוש באוזנה ואז צורח שזה בכלל לא נכון. חה!

היא מתעצבנת ואני אומר לה שעכשיו אני מבין מה העניין.

tsukihime154

היא מתקשה להאמין.

כן ארקוייד. אני אף פעם לא הרגתי אף אחד. אין לי שמץ של מושג מה גרם לי בכלל לבוא אליך ולחתוך אותך לחתיכות, אז אל תסתכלי עליי ככה!

tsukihime155

אני משתתק.

היא שואלת אותי למה ואני מתנצל. הייתי צריך להתנצל כבר מלכתחילה… אולי אני באמת רוצח…

tsukihime156

היא אומרת שאם כך אין בעיה ואני לא רוצח… זה לא ממש עובד ככה. לא כשרצחתי גם אותה, גם 2 כלבים גדולים וגם איזה ילד כנראה לפני 8 שנים.

tsukihime157

ארקוייד ;~;

tsukihime158

אוי היא משהו מיוחד. בא לי לחבק אותה.

היא אומרת שעכשיו כשאני ער יש לנו דברים לדסקס עליהם, אבל לפני שהיא מספיקה להתחיל לדבר היא נופלת על הרצפה. נראה שהיא עדיין חלשה. גם הפצע בבטנה שוב נפתח והיא מדממת.

היא אומרת שהיא עדיין לא מסוגלת לרפא את הפצעים שלה אז היא ניסתה לסגור את החתך באמצעים אחרים. אני שואל אותה באילו אמצעים והיא מצביעה על גליל נייר דבק שמונח על השולחן.

וואו את טיפשה. כל ההערכה שלי אליך נעלמה עכשיו. מי משתמש בנייר דבק בשביל לסגור פצע?!

אני אומר לה לתת לי לראות את הפצע שלה אבל איך שאני בא להרים את החולצה שלה היא בורחת כאילו אני איזה אנס.

tsukihime159

לא נראה שהיא ממש מרוצה ממה שאמרתי, אבל היא לפחות מסכימה לשתף פעולה.

אני מביט בפצע שלה שבאמת נראה דיי רע. אני מרים אותה אל המיטה ואמר לה שעד שאני אחזור שלא תזוז משם ושאם היא תלך אנחנו גמרנו.

אני מסתכל סביב ולא ממש רואה ערכת עזרה ראשונה או משהו בסגנון.

tsukihime160

אני אומר לה לחכות לי כאן ולא להירדם עד שאני אחזור, כי כשאדם ישן המערכת החיסונית נהיית חלשה יותר. אני חושב…

tsukihime161

יש לך חתך בבטן מביס שקיבלת מקרוקודיל. זה לא מצחיק מטומטמת.

כשאני עובר בדרך החוצה במטבח אני רואה שם משהו שנראה כמו אוכל. בערך. כאילו, זה נראה אכיל אבל דיי רע… ארקוייד לא אוכלת אוכל רגיל אז כנראה היא הכינה את זה בשבילי הטיפשה הזאת.

אני חוזר עם מה שאפשר ומנסה לטפל בה. אני שם גאזה על הפצע וחובש אותו.

tsukihime162

לפחות מישהי פה נהנית.

tsukihime163

יאללה זמן חפירות.

tsukihime164

היא אומרת שהוא ערפד. דה. יכולתי לנחש לבד.

אני שואל אותה אם היא מכירה אותו והיא אומרת שלא, ושזו הפעם הראשונה שהיא פגשה ערפד בלי להרוג אותו.

tsukihime165

כאוס אה? טוב, אני אקרא לו ככה. יותר פשוט מאשר נרוונקסר או משהו שזה לא יהיה.

אני שואל אותה למה קוראים לו ככה.

tsukihime166

אה אוקיי… זה מסביר כמה דברים.

היא אומרת שהכלבים ההם הם חלק מהגוף שלו והוא יכול לשלוט בערך ב 30 כאלה בו זמנית. נראה שהוא מסוגל לשלוט ביותר מסוג אחד של חיות פרא. בחור כלבבי.

tsukihime167

מה?! הוא יודע שאנחנו כאן?!

זה לא טוב. לא טוב בכלל. במקום לשבת כאן ולקשקש היינו צריכים לעלות על מטוס ולברוח.

טוב במצבה היא לא ממש יכולה לברוח אני מניח… ואני לא ממש יכול להשאיר אותה לבד ככה.

tsukihime168

תגיד לי יש לך חום או משהו? לא עברנו על זה כבר? אני לא באמת יכול לעשות משהו נגד הדבר הזה. בקושי עם 2 כלבים הסתדרתי.

tsukihime169

זה יגמר רע…

טוב הבחירה שלי דיי ברורה. אני יודע שזה נוגד את ההיגיון אבל אני לא באמת יכול לעזוב את ארקוייד לבד במצב הזה, ונראה שאין ברירה אלא להילחם בטיפוס המטורף ההוא.

tsukihime170

אני חושב שאת גורמת לזה להישמע הרבה יותר קל ממה שזה באמת.

tsukihime171

זה לא כל כך פשוט את יודעת…

היא אומרת לי שאני עומד להילחם במשהו לא אנושי ולכן עליי לזרוק את האנושיות של עצמי הצידה. אני לא צריך לכוון לאיברים כאלה ואחרים שלו – אלא למוות שלו. אם לא אצליח לעשות את זה הפסדתי.

היא אומרת שכל מה שאני צריך לחשוב עליו הוא על להרוג אותו, והיא אומרת את זה במבט רציני מאוד. נראה שהיא אפילו כועסת קצת על הנאיביות שלי.

אני מבטיח לה שלא אהסס ואעשה בדיוק את זה.

אנחנו מסכימים לחכות בלילה בפארק, היכן שלא יהיו עוברי אורח שיפגעו.

סגרנו. יאללה תני כיף!

tsukihime172

דיי נו ):

היא אומרת שאם היא הייתה יכולה לשלוט בי היא הייתה מסוגלת לגרום לי להרוג אותו, אבל למרות שהיא מאוד רוצה היא גם מאוד לא רוצה. אני לא מבין ממתי היא יכולה לשלוט באנשים, אבל היא משנה נושא ואומרת בחיוך שנחסל אותו ביחד. לא יודע, החיוך הפעם מרגיש קצת מאולץ. מרגיש שדיי הלך עלינו.

קצת לפני רדת החשיכה ארקוייד עוזבת את החדר והולכת לפארק. היא אומרת שהעורב הכחול בוודאי יעקוב אחריה, אז אני עוזב את החדר קצת אחריה.

אני מתחבא באחד השיחים היכן שאני יכול לצפות בה. ברגע שהוא יגיע היא תעסיק אותו ואני אתן את המכה הסופית. זאת התוכנית.

היא עומדת שם, מסתכלת על הירח. אני מכין את עצמי.

הלב שלי פועם ואני מתחיל להיכנס ללחץ ולנשום בכבדות. עוד רגע הוא יהיה פה.

tsukihime173

tsukihime174

היא כזאת באדאס.

tsukihime175

זאת ההזדמנות שלי.

אני מוריד את המשקפיים.

tsukihime176

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s