יומן קריאה – Tsukihime חלק 1

פרסמתי קודם לכם פוסט קצר המכיל את הפרולוג של הסיפור והסבר על יומן הקריאה. מכיוון שהוא קצר החלטתי לפרסם אותו יחד עם החלק הראשון, אז אל תשכחו לעבור שם.

הנה אנחנו מתחילים…

tsukihime009

ביום חמישי באמצע אוקטובר אני, טוהנו שיקי, עומד לשוב לביתי לאחר 8 שנים.

אני נפרד מקייקו-סאן שהייתה עבורי אמא ב 8 השנים האחרונות, ועוזב את בית משפחת ארימה שאצלם שהיתי, בידיעה שלא אחזור.

tsukihime010

למה? הם אוכלים ילדים או משהו?

מסתבר שהמשפחה המקורית שלי שאליה אני חוזר, משפחת טוהנו, היא משפחה עשירה ומכובדת.

ב 8 השנים האחרונות גרתי אצל משפחת ארימה, ענף ממשפחת טוהנו, שאימצו אותי ודאגו לי. חייתי בשלום עם המשקפיים שקיבלתי מסנסיי עד שלפני כמה ימים קיבלתי מסר מראש משפחת טוהנו שקרוא לי לחזור הביתה. לקח להם 8 שנים להבין שהם איבדו אותי או משהו? גם כן משפחה. מקווה שלפחות הם מכינים לי איזה סוויץ' כפיצוי, כי אני עדיין מאוכזב מהמתנה של סנסיי.

בזמן שאני נהנתי אצל משפחת ארימה, אחותי הקטנה אקיהה נשארה בבית משפחת טוהנו. היא בטח שונאת אותי על זה שנטשתי אותה שם. טוב, אצטרך להתמודד עם זה אחרי בית הספר.

זה היום האחרון שבו אני מגיע מהכניסה האחורית והשקטה שאני אוהב. בית משפחת טוהנו נמצא בכיוון השני אחרי הכל.

מסתבר שהפעם הכניסה האחורית לא ממש שקטה היום.

tsukihime011

מה לעשות? להמשיך ללכת לבית הספר או לבדוק מאיפה מגיע הרעש?…

אומרים שהסקרנות הרגה את החתול, אבל אני לא חושב שלאותו חתול היו עיניים מיסטיות, אז אולי אני אהיה בסדר. אני בוחר באופציה 2.

אני הולך לכיוון החצר ורואה שם מישהי מתעסקת עם פטיש ומסמרים. אני לא יודע מה היא עושה שם אבל אני מחליט שאולי כדאי להזכיר לה שהשיעור עוד רגע מתחיל.

tsukihime012

אני שואל אותה מדוע היא מתקנת את הספספלים כאן כשזה התפקיד של אנשי התחזוקה והיא אומרת שהיא לא יכולה לסבול את המצב המבולגן שלהם. איזה ווירדו.

היא מצביעה לכיוון כיתתה ואומרת שהיא יושבת ליד החלון כך שלא יכלה לפספס את הבלאגן שהולך פה בגינה ושכל הספספלים שבורים. היא אומרת שלא תהיה מסוגלת להתרכז בשיעור כשהגינה במצב כזה וממשיכה בשלה, למרות שנראה שהיא לא ממש טובה בזה.

בזמן שבזבזתי עליה הגיע כבר הצלצול. אני מבין שלהגיע בזמן אני כבר לא אצליח אז אני מחליט לוותר על השיעור ולעזור לה.

אחרי חצי שעה של תיקונים אני רואה שלא נשאר הרבה ואומר לה שאני צריך ללכת. כשאני מביט בה לפני שאני הולך אני שם לב שהיא נראית לא רע בכלל, ואני תוהה איך לא הכרתי אותה עד עכשיו.

היא מודה לי על העזרה ואומרת שתפגוש אותי בצהריים ומוסיפה "אל תשכח לרחוץ ידיים טוהנו-קון"… רגע… אז אני כן מכיר אותה?

אני נזכר שבעצם כן יצא לי להיתקל בה כמה פעמים.

tsukihime013

אני נפרד מסיל-סנפאי ומגיע סופסוף לכיתה.

אני צועד בשקט למקומי בשורה האחרונה ליד החלון, היכן שיושב כל גיבור אנימה טיפוסי, ומקווה שאף אחד לא ישים לב.

tsukihime014

אוי לא. נראה שאחד הערסים תפס אותי.

tsukihime015

למה כולם כאן כל כך מוזרים?…

tsukihime016

אוי לי. תראה למה גרמת…

אני אומר לאריהיקו שירד ממני ויחפש לו 'יריב' אחר. הדבר היחיד שהופך אותנו לאויבים כמו שהוא אומר זה שהוא עדיין חייב לי 10,000 ין שהלוויתי לו בחטיבת ביניים והוא עוד לא החזיר.

אריהיקו אומר שזה לא הוגן שאני מתייחס אל כולם יפה ורק אליו ברשעות. ובכן, החיים לא הוגנים.

אני שואל את אריהיקו מה קרה שהוא הגיע כזה מוקדם, והוא אמר שהוא החל להתעורר מוקדם מאז שהוא לא יכול להישאר ער בלילות. בכל זאת, יש סיפורים על רוצח סדרתי שמסתובב בעיר.

tsukihime017

קריפי. אבל אם הוא פוגע רק בבנות צעירות מה לך ולזה?

tsukihime018

ועוד מישהי מצטרפת לשיחה.

אני מנפנף את אריהיקו ואומר שהסיבות שלו לא מעניינות אותי ושזה סיפור גרוע. הוא מחזיר לי בזה שהוא צוחק על האנמיה שלי ושואל אם כבר התעלפתי הבוקר. חה חה.

הצלצול מציל אותי מהשיחה המטופשת ואריהיקו מזמין אותי להצטרף אליו לארוחת צהריים בקפיטריה. בדרך כלל אנחנו אוכלים על הגג כמו גיבורי אנימה גזעיים, אבל היום הוא החליט לגוון משום מה. הוא אומר שהזמין אורח מיוחד, אז נראה אם יתחשק לי.

אני עדיין לא ממש מבין למה יומיזוקה נדחפה לשיחה שלנו, אבל שיהיה.

tsukihime019

טוב, זו דילמה. למען האמת אריהיקו דיי סקרן אותי לגבי האורח (או כמו שאני מנחש – אורחת) שהוא דיבר עליו, אז אני מניח שאסבול אותו עוד קצת בקפיטריה.

אני מתיישב ליד אריהיקו.

tsukihime020

אתה כזה לא יוצלח.

כצפוי, האורח המסתורי היה למעשה אורחת, לא שזה עוזר כשהדביל לא באמת הצליח להביא אותה בסוף. למען האמת מהתיאור של אריהיקו יתכן מאוד שזו סיל-סנפאי והיא רוצה להודות לי. טוב, יש אוכל אז היא תאלץ לחכות. לא אשמתי שהיא בחרה לחפש אותי דווקא עכשיו.

מכיוון שכבר נקלעתי לסיטואציה המביכה הזאת, אני בוחר לשאול את אריהיקו מה הסיבה האמיתית שהוא הגיע מוקדם הבוקר. מסתבר שהוא שמע מהמורה שאני חוזר למשפחת טוהנו וחשב לארח לי חברה במקרה שאני מדוכא מכך. אני מתחיל ממש להלחץ מכל הסיטואציה… מה קורה שם במשפחה הזאת שכל כך מפחיד?

אריהיקו שואל איך בכלל קרה שאני חוזר למשפחה אחרי שאבי הדיח אותי ממנה.

tsukihime021

הוא שואל אותי למה זה בכלל קרה, אבל אני לא ממש יודע בעצמי. ובזאת אנחנו מסיימים את ארוחת הצהריים שלנו.

קצת לאחר מכן, יום הלימודים נגמר.

tsukihime022

טוב, תלוי איזה אדום. גם אבטיח הוא אדום ואני אוהב את הצבע שלו דווקא. גם תפוח. ותותים. ודובדבנים. טוב, כל עוד זה נשאר בקטגוריה של אוכל דווקא אין לי בעיה עם אדום.

נראה שאני פשוט חלש נגד דברים שדומים לדם. אולי זה בגלל התאונה ההיא שהייתה לפני 8 שנים. הייתי כל כך קרוב למוות שאני לא זוכר בכלל מה קרה שם. רק שהתעוררתי לאחר מכן בבית החולים.

למרות שאני לא זוכר דבר, הצלקת בחזה שלי עדיין נשארה מאז. הרבה רסיסי זכוכית פגעו בי שם ובגבי, ומאז אני מתעלף מאנמיה לעיתים קרובות. אולי בגלל זה אבא שלי החליט שאני לא מתאים לרשת את משפחת טונהו.

קייקו אגב הייתה נוהגת להגיד לי שבית טונהו הם לא ממש נורמלים, אבל הרגעתי אותה בכך שאמרתי שגם אני לא ממש נורמלי בעצמי. טוב, אחרי שסיימתי להרהר במחשבות.

tsukihime023

אני חושב שמיציתי את בית הספר להיום. הגיע הזמן ללכת להתמודד עם המשפחה המוזרה שלי.

הדרך לשם מוכרת לי, למרות שלא הלכתי בה כבר זמן רב.

אני לא יודע אם אני מצפה להגיע לשם כבר. אחותי הקטנה אקיהה אמורה להיות שם, אבי מאקיהיסה שזרק אותי משם נפטר לפני כמה ימים, ואמי מתה עוד כאשר אקיהה נולדה – כך שמי שנשארו כרגע אלו רק אני ואקיהה.

בתור הבן הבכור אני אמור להיות היורש של המשפחה, אבל המצב הנוכחי לא ממש מאפשר זאת. עוד כשהייתי קטן אבי היה נוהג לנזוף בי על כך שרציתי לחיות באופן חופשי ולא ממש התעניינתי במשימות המשפחה, וכנראה שהתאונה הייתה הזדמנות טובה בשבילו להיפתר ממני ולהפוך את אחותי ליורשת החוקית.

שמעתי שאקיהה גודלה בצורה דיי נוקשה בשביל התפקיד. גם שמעתי שהיא ניסתה לבקר אותי כמה פעמים, אבל זה לא ממש צלח בגלל הביקורים התכופים שלי בבית החולים. לאחר מכן איבדנו קשר לגמרי כשהיא החלה ללמוד בפנימיה.

tsukihime024

הגעתי לשער האחוזה. היא כל כך גדולה שאפשר להכניס אליה אפילו בית ספר שלם.

האחוזה מוקפת ביער, וישנם כמה מבנים נוספים בשטח המתוחם. טחונים.

השער לא נעול, אז אני פשוט דוחף אותו ונכנס פנימה.

tsukihime025

מישהו פותח את הדלת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s