Jojo no Kimyou na Bouken Part 2: Sentou Chuuryuu

עבר יותר מחודש מאז שסיקרתי את 9 הפרקים הראשונים של ג'וג'ו. וואו כמה שאני איטי.


תעודת זהות

החלק השני של Jojo no Kimyou na Bouken (Jojo's Bizzare Adventures) מתפרס על פני פרקים 10-26 של העונה הראשונה. הסיפור מתחיל ב 1938, 49 שנים לאחר מותו של ג'וג'ו והתבוסה של דיו, כאשר ספידוואגון וסטראיזו המבוגרים מגלים במקסיקו ממצא ארכיאולוגי השופך אור אודות מסיכת האבן שנתנה לדיו את כוחותיו והאנשים שהשתמשו בה בעבר. 8 שנים לאחר מכן אנחנו פוגשים בג'וג'ו של החלק הזה – ג'וסף ג'וסטאר, נכדו של ג'ונתן מהחלק הקודם (טוב הניחוש שלי מהפעם הקודמת הסתבר כלא הכי מוצלח, אבל גם לא הייתי מאוד רחוק). מגיל צעיר התגלה כשרונו של ג'וג'ו בשליטה באנרגיית ההאמון, אך הוא מעולם לא אומן בכך וסבתו ארינה ניסתה למנוע ממנו ללכת בדרכו המסוכנת של ג'ונתן – מה שכמובן לא ממש ילך.

כאשר סטראיזו מגיע לאותו ממצא ארכיאולוגי עם ספידוואגון ומקבל את ההזדמנות לקחת את המסכה, הוא מראה את טבעו האמיתי ובוגד בחברו הוותיק. סטראיזו שפוחד מהזקנה חושף שהוא העריץ את דיו, וכעת עם כוחה של המסיכה גם הוא יוכל לקבל את כוחותיו ואת חיי הנצח, כל שנשאר הוא להיפתר מהאיום הפוטנציאלי הגדול שיכול להביס אותו – וזהו ג'וג'ו.


כבר לא אותו הג'וג'ו

את הכתבה על החלק הקודם סיימתי בתקווה שהמעריצים צודקים ושמה שצפוי להגיע בהמשך יהיה טוב יותר מאותו פתיח פושר – ואכן החלק השני של "ג'וג'ו" מוצלח הרבה יותר מהראשון כמעט מכל בחינה אפשרית.

jojo2

האלמנט הראשון ששידרג את החוויה מבחינתי הוא הדמויות, ובפרט הדמות הראשית. ג'ונתן מהחלק הקודם היה חביב, אבל הוא היה סך הכל גיבור מאוד גנרי וקלישאתי. ג'וסף לעומתו הוא היפוך של כמעט 180 מעלות. הוא בוטה, אגואיסט, חם מזג ואין לו בעיה להשתמש בטריקים מלוכלכים – אני פשוט אוהב את זה. לג'וג'ו המקורי מעבר לנאיביות שלו לא היה ממש פגם אישיותיו, מה שהפך אותו לדמות דיי רדודה ומעט משעממת, מי שיודע דבר או שניים על כתיבה מבין שדווקא אותם פגמים הם אלו שמעמיקים את העניין בדמויות והופכים אותן לקלות יותר ליצירת הזדהות. ג'וג'ו החדש מתנתק מהמודל ההירואי ההוא של שנות ה 80 ומרגיש כמו דמות מאופיינת היטב שקל להריע לה. תוסיפו לכך את העובדה שמדובב אותו טומוזאקו סוגיטה, אחד המדובבים האהובים עליי אישית, ואני לגמרי מרוצה מהשינוי הזה.


טובים מול רעים

גם דמויות המשנה בקאסט הגיבורים הן שדרוג משמעותי מהפעם הקודמת. ספידוואגון עדיין נוכח, אבל הפעם הוא משמש יותר כדמות סב הדואגת להמשכיות השושלת של חברו, מה שנותן לו תפקיד מעט יותר מצומצם בסדרה אבל הרבה יותר הגיוני ונסבל מהפעם הקודמת. את זפלי מחליף נכדו סיזר, שהפעם לא משמש כמורה דרך עבור ג'וג'ו אלא יותר כשותף, חבר ויריב המלווה את ג'וג'ו במסעו, וזו מערכת יחסים הרבה יותר מעניינת לדעתי שמנצלת טוב יותר את הדמויות. ובכל זאת, כדי ללמוד אודות ההאמון עדיין צריך מדריך, ולאותן נעליים נכנסת הפעם מאסטרית ההאמון והלוחמת המוכשרת ליסה-ליסה – שהיא כמו מיסה-מיסה מדת' נוט, רק לא.

jojo3

אין ספק שמבחינת הגיבורים, הקאסט מוצלח בהרבה, אפילו שזה לא הישג משמעותי במיוחד כאשר משווים אותו לקאסט הסביר של החלק הקודם. בקאסט הנבלים לעומת זאת, יש חלל הרבה יותר גדול למלא מאחר ודיו כבר לא איתנו (אוף ): ). קשה לי להגיד שהיה נבל מוצלח באותה רמה של דיו, אבל ל Sento Chuuryuu (Battle Tendency) יש יתרון גדול כשמדובר בכמות. חוץ מדיו לא היה שום נבל אחר מוצלח בחלק הראשון של ג'וג'ו, וכאן אפילו הנבלים הראשונים והפשוטים יותר הם יחסית הם מעניינים לצפייה – ובוודאי אלו המרכזיים.

jojo4

את תפקיד הנבלים המרכזיים לוקחים שלישיית "אנשי הנציב" – אסידיסי, וואמו וקארס, אשר קמו לתחייה לאחר אלפי שנים כדי לחפש אחר "האבן האדומה של אג'ה" שביחד עם מסכות האבן שלהם אמורה לאפשר להם להפוך ליצורים האולטימטיביים. כל אחד מהם מקבל את הפוקוס הראוי לו בעלילה ומצליח למצב את עצמו כנבל מן השורה עם יכולות ייחודיות, אופי ייחודי וקרבות אייקוניים ובלתי נשכחים.


קצת כן אותו הג'וג'ו

למרות השיפור הרב, ג'וג'ו זה עדיין ג'וג'ו, ולכן מי שלא התחבר לחלק הקודם אני בספק שיאהב גם את ההמשך. הסדרה עדיין סובלת מעודף קלישאות וכתיבה בעייתית שגוררת אירועים חסרי הגיון או דרמות שמרגישות מאוד לא במקום. גם לא ממש עוזרת העובדה שאין כאן ממש עומק או פיתוח דמויות, וגם העלילה עצמה לא בדיוק מפותלת ומרתקת. מה שיש בג'וג'ו הוא בעיקר קונספטים מגניבים והזויים במיוחד. אה כן, וסייבורגים נאצים משום מה.

jojo5

עדיין, קשה לי מאוד לשפוט אותה בהיבטים הללו. הסדרה בכל זאת מבוססת על מנגה מאוד ישנה ואחת מאלו שיצרו את הז'אנר, אבל בימים בהם יש כל כך הרבה אנשים שמנסים להציב אותה בהשוואות מול סדרות השונן המודרניות יותר כאילו היא טובה יותר, או כאילו בכלל סדרות שנות ה 80 עולות ברמתן על מה שקיים בהיצע של היום – אני מאוד מתקשה להסכים. אני לגמרי מבין מדוע היא קלאסיקה, ומה ששלה שלה, אבל אני לא חושב שצריך להיסחף.


פינת הספוילרים

אני חייב להגיד שבמידה מסויימת הסאגה הזאת של ג'וג'ו מזכירת לי במבנה שלה את סאגת הסייאנים של דרגון בול Z – עם סאנטווינו שהגיע בהתחלה והובס בקרב קצר בו הוא אילץ את הגיבורים לשתף פעולה וגרם לנו להבין את הכוח האיום של אנשי הנציב – סוג של ראדיץ. אסידיסי ו-וואמו היו סוג של נאפה – יריב ביניים חזק במיוחד שהרג את הגיבורים עד שג'וג'ו הגיע וטיפל בו. בעוד לאסידי קצת פחות התחברתי, וואמו הוא כנראה הנבל שהותיר עליי את הרושם הרב ביותר בארק הזה. הקרב שלו ושל סיזר (ופרק 20 בכללותו) עדיין היה מבחינתי השיא של הסדרה עד כה, וגם הקרב שלו לאחר מכן עם ג'וג'ו היה מעולה (אם כי לקח זמן לעכל את הרעיון של מרוץ הסוסים הזה בקוליסאום ולמה בכלל היה צריך להגיע עד לשם).

jojo6

קארס היה מעין ה"וג'יטה" של הסיפור רק טיפה איכזב בתפקיד. הוא כן היה איום ומרושע יותר מהאחרים, אבל בתור מי שהסתמן כבוס האחרון הוא הסתמך בעיקר על מניפולציות זולות ולא סיפק איזה קרב משמעותי. מה שכן, קשה להגיד שהוא לא נראה ממש קול ללא הכיסוי ראש שלו, והמאבק הסופי והבלתי נגמר נגדו לאחר שקיבל את כוחותיה של האבן האדומה היה נהדר. בעיקר אהבתי את המהלך האחרון של ג'וג'ו וסטורהיים עם המטוס כדי להפיל את קארס לתוך הר הגעש, גם אם מה שקרה שם היה מעט מוגזם ונוח מידי.

הדמות שמבחינתי התפספסה כאן היא ליסה-ליסה – גם מבחינת תפקיד המפתח שלה בעלילה וגם מבחינת הפוקוס שקבלה. זה לא כאילו לא היו מספיק דגלים שהתריעו שהקרב שלה עם קארס הולך להסתיים רע, אבל זה היה קצר ולא באמת סיפק את הסחורה. לאחר מכן התגלית שהיא בעצם אימו של ג'וג'ו, עם כמה שהיא כביכול חשובה, הרגישה כאילו דוחפים אותה שלא לצורך וברגעים הכי לא מתאימים, וזה אפילו לא באמת שיחק שום תפקיד בסיפור. בסצנה שג'וג'ו החזיק את החבל שאליו הייתה קשורה ומנע ממנה ליפול אל מותה, לא יכולתי שלא לצחוק מהדרמה המיותרת שהתרחשה בצד כאשר סמוקי אמר ש"חייבים להגיד לג'וג'ו שזאת אמא שלו!" – כן, כי זה מה שמשנה עכשיו.

jojo7

בסך הכל מאוד אהבתי את הצורה בה הסיפור הסתיים. לרגע חששתי ששוב נקבל מצב בו ג'וג'ו מקריב את חייו ומת, ושזו הולכת להיות תבנית חוזרת, אבל לשמחתי היא נשברה כבר בחלק השני כאשר התגלה שהוא כלל לא מת ופשוט הידיעה על כך ששרד לא הגיעה אל השאר – זאת הייתה סצנה דיי משעשעת. מעבר לכך, הרגיש שכל שאר הדמויות קיבלו סיום ראוי והיה נחמד לדעת איפה כל אחד סיים את דרכו. כמו כן סצנת הסיום לא משאירה מקום לספק – ארון המתים שהוציאו מהים לא יכול להיות שום דבר מלבד דיו, ואני מת לפגוש אותו שוב בחלק הבא של הסיפור. עם כבר החלק הבא – בסוף גם ראינו את ג'וג'ו הזקן טס ליפן לפגוש את ביתו ונכדו, כך שאנחש שאותו הנכד הוא הג'וג'ו הבא בו יתמקד הסיפור וזה שאנחנו רואים בתמונת הסיום. נראה אם הפעם אקלע.

בסופו של דבר, אם זאת הייתה "סאגת הסייאנים" של ג'וג'ו – אני לא יכול לחכות להגיע לנאמק.


סיכום

ג'וג'ו הייתה ונשארה עוף מוזר וקשה לעיכול, אבל למרות חסרונותיה הרבים קשה שלא להעריך את האפיות שלה, את סגנון הציור המשגע שלה ואת זה שהיא פשוט כל כך כיפית. אני מאוד אוהב את ההמשכיות של הסיפור לאורך הדורות ומעניין אותי לחשוב לאן היא עוד תגיע. בינתיים Sento Chuuryuu היא שיפור משמעותי מהחלק הראשון בסדרה, ואני עוד לא יודע דבר על מה שצפוי בחלקים הבאים, אבל כולי תקווה שמגמת השיפור הזו רק תימשך.

jojo8

מה עבד:

  • קאסט דמויות מוצלח בהרבה מהחלק הקודם, גם גיבורים וגם נבלים
  • קרבות גרנדיוזים ומהנים הרבה יותר
  • סגנון הציור והצבעוניות שלה ממשיכים להותיר רושם חזק

מה פחות עבד:

  • הכתיבה עדיין קצת בעייתית ומגוחכת לעיתים
  • הקרבות והאפיות לא תמיד מצליחים לחפות על החוסר בעלילה של ממש
  • נאצים
grades4_7

3 תגובות בנושא “Jojo no Kimyou na Bouken Part 2: Sentou Chuuryuu

  1. את ג'וג'ו לא צריך לקחת ברצינות. זו סדרה שמאמצת קלישאות קיימות וכאלה שהיא מייצרת בעצמה, ולוקחת אותם עד הקצה ללא בושה או מעצורים.
    לפעמים מפתיע אותי איך הסדרה מצליחה ליצור רגעים אפיים עם הנוסחה המוזרה שלה, אבל משום מה זה עובד.

    אהבתי

  2. בנוגע לאישיות של ג'ונתן, אראקי בכוונה יצר דמות כזו של טוב טהור שאתה (ורבים אחרים) רואים כמשעממת – בגלל שהוא היה מעוניין שהיסודות לשושלת ג'וסטאר יהיו כאלה. לא מישהו מצחיק כמו ג'וסף, לא באדאס כמו הג'וג'ו הבא. מישהו פשוט וטהור.

    בנוגע לכך שהסדרה אוברייטד והזויה, אני מעדיף לדון על זה בפארטים הבאים.
    מסכים איתך לחלוטין בנוגע לכל הדרמה המיותרת סביב ליסה ליסה. אלה היו רגעים מיותרים בכל מובן.

    נאצים – נתחיל מכך שאם זה מפריע לך, ציפיתי שתנמק קצת בסיקור עצמו ולא תשאיר אותנו לנחש מה בדיוק הפריע לך עם זה. בגלל שזה נאצים והמטען סביב מלחמת העולם השנייה? קשה לי לפסול בגלל זה, גם בגלל העובדה שהיו נאצים שבפועל סייעו ככל שיכלו, וגם בגלל שהמשפט "האוייב של האוייב שלך הוא חבר" תקף פה במלא התוקף.

    אני אישית ממליץ לך להמשיך לצפות ישירות בפארט שלוש.

    אהבתי

    1. בנוגע לנאצים הכוונה הייתה קצת פחות בעניין של "מטען". זה נכון שזה לא ממש יושב לי טוב שמנסים להציג נאצי כגיבור, אבל יותר התכוונתי שזה קצת מגוחך בעיניי שניסו להציג אותם כאיזה משהו מגניב. זו לא הסדרה הראשונה שעושה את זה, וזה איכשהו תמיד נראה לי כמו גימיק מאוד משונה.
      בכל מקרה "לפסול" זו מילה כבדה, כן ציינתי את זה כמשהו שפחות עבד, אבל זה לא משהו נקודתי שגורם לי להוריד לסדרה נקודות, אלא חלק מאותו אספקט שלה של להשתמש בדברים מגוחכים שכאלה בצורה רנדומלית ולא קשורה במיוחד (כמו גם הקוליסאום).
      מבין שלא כל דבר צריך לקחת ברצינות יתרה, בעיקר כשזה נוגע לסדרות מהסוג הזה, אבל אני כן חושב שאלו דברים שראויים לציון כשבאים לסקר את הסדרה ולהביע עליה דעה.

      אני מאוד רוצה לצפות בפארט 3, אבל יש התחייבויות קודמות אז… אני עוד אגיע לזה (;

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s