Onani Master Kurosawa

אני לא טיפוס שנוהג לבקש המלצות. רשימת ה PTW שלי מלאה בסדרות אנימה שאני כבר יודע שאני רוצה לראות, ובכל עונה אני יודע להבחין בעצמי מה כנראה יעניין אותי ומה לא. עם השנים למדתי כבר למצוא בעצמי את מה שאני רוצה.

אלא שבכל הנוגע למנגה, העניין קצת שונה. כן, גם רשימת ה PTR שלי ב MAL לא קצרה, אבל רובן סדרות ארוכות וכבדות, שלא נדבר על אלו שעדיין מתפרסמות או אלו שיוצאות להפסקות באופן תדיר, ואחרי Claymore חיפשתי משהו קצר וקליל יותר.

בפעם האחרונה שקיבלתי המלצה מחברים זה הסתיים ב Oretama – שאהבתי סך הכל, אבל אתם יודעים… לא בדיוק המנגה שאפשר להמליץ לכל אחד. אז כשהמליצו לי הפעם על Onani Master Kurosawa הנחתי שזה עוד תעלול נחמד שכזה ושזו שוב תהיה מנגת אצ'י. לא באתי עם ציפיות גבוהות במיוחד, למרות כמה שנאמר לי שהיא טובה, נושא הסדרה שהוצג בצ'אפטר הראשון לא השאיר הרבה מקום לספק בנוגע לאופי שלה – אך בהמשך מסתבר שטעיתי ובגדול. Onani Master Kurosawa היא הרבה יותר מהרושם הראשוני שהיא משאירה – והיא מנגה שאתם פשוט חייבים לקרוא.


תעודת זהות

Onanie Master Kurosawa

Onani Master Kurosawa היא מנגת רשת שהתפרסמה בשנים 2007-2008 ולה 31 פרקים. היא נכתבה על ידי קאטסורה איסה ואוירה על ידי טאקומה יוקוטה. המנגה מספרת על נער בן 14 בשם קורוסאווה קאקרו הלומד בחטיבת הביניים. קורוסאווה ילד חכם אבל לא חברותי במיוחד – הוא אוהב להתבודד, לא ממש אכפת לו מאנשים אחרים וממה שהם חושבים עליו, והוא נוהג להסתכל על כולם מלמעלה. מה שחברי כיתתו של קורוסאווה לא יודעים עליו זה שיש לו תחביב דיי משונה. קורוסאווה אוהב לאונן בבית הספר, וספציפית בשירותים של הבנות תוך כדי שהוא מפנטז על בנות כיתתו. בכל יום בוחר לעצמו הילד "קורבן" אחר לפנטזיות שלו, מחכה שיסתיימו הלימודים ומתגנב לבסיס הסודי שלו כדי לבצע את זממיו. יום אחד כאשר יוצא קורוסאווה מהשירותים לאחר ביצוע הפעילות היומית – הוא נתפס על ידי תלמידה אחרת בשם קיטהארה איה. קורוסאווה מתרץ ומחלץ את עצמו מהמאורע המביך, או כך לפחות הוא חושב, אך קיטהארה הקטנה מחליטה לסחוט אותו ולגרום לו לעשות כדבריה – ולא היא תספר על תחביביו הסוטים לכולם.


סיפור התבגרות משכנע ומוצלח

onani3הסיפור של "Onani Master" הוא מאוד פשוט ונשמע כמו נוסחה מוצלחת עבור מנגת אצ'י קומית – אלא שלמעשה מסתתר כאן סיפור דרמה פסיכולוגי. היא עוסקת בעיקר בקשיים של הילדים בחטיבת הביניים ובהתמודדותם עם הקשרים החברתיים והשתלובתם בהווי הכיתתי – מה שלפעמים עשוי להוכיח את עצמו כג'ונגל בו החזק שורד והחלש זוכה להיות קורבן לבריונות. כל זה קורה בלי סיפורי רקע עצובים, דמויות שמונתקות מהמציאות או מצבי קיצון שכנראה לא תשמעו כמוהם הרבה – ב "Onani Master" הכל מציאותי ומחובר לקרקע. למעשה, הרבה מהחוויות הפחות נעימות שעוברים התלמידים עלולות להראות מגוחכות ולא כאלה נוראיות למסתכלים מהצד, אך עבור ילדים קטנים בחטיבת ביניים זה כמעט כמו חיים ומוות.

כל מתיחה קטנה או אירוע שעלול ליצור שינוי במעמד החברתי עלול לקבוע את גורלו של התלמיד בהמשך לימודיו, ועם כמה שזה נשמע מוגזם, הסדרה עשתה עבודה נפלאה בלגרום לי לחזור לנעליו של ארצ'ר בן ה 14, ואפילו שעברו שנים רבות מאז – יכולתי דיי בקלות להתחבר ולהזדהות עם הדמויות. בסופו של דבר כולנו היינו בסיטואציות האלו לפחות באחד מהתפקידים: או שהתנקלנו למישהו אחר או שהתנקלו אלינו, או שפשוט חזינו באירוע כזה מהצד מבלי היכולת לעשות שום דבר בנידון. ילדים עלולים להיות מרושעים ברמה בלתי נסבלת, אבל הסדרה מזכירה לנו שהם עדיין ילדים, ושקשה להאשים אותם באמת.

onani4המנגה משלבת בצורה נהדרת מתח והומור ומצליחה תוך כדי להעביר מסרים על התבגרות ועל התמודדות עם המציאות. האוננות הכפייתית של קורוסאווה נתפסת בהתחלה גגאג מאוד מצחיק וייחודי, כאילו היה "קירא" מ Death Note רק עם קורבנות קצת… אחרים, ומבלי יכולת אמיתית לעשות משהו רציני לאף אחד. ואם אנחנו כבר בענייני דת' נוט – אני מקווה שבה צפיתם/קראתם, כי "Onani Master" מכילה כמה רפרנסים קורעים מצחוק  – כמו גם ל Code Geass ול Suzumiya Haruhi no Yuutsu שהיו להיטים ענקיים באותה תקופה שבה יצאה המנגה.

בהמשך הסיפור נראה שמסתתר מאחורי עניין האוננות הזה הרבה יותר משנראה לעין, ושזו רק דרך להראות את האופי השבור של קורוסאווה והבעיות הרבות שהוא סוחב עימו. דרכי ההתמודדות שקיטהארה בוחרת לעצמה גם כן מעלות שאלות מוסריות, ואפילו דמויות אחרות שנתפסות בהתחלה כדמויות רקע משניות מקבלות זווית הסתכלות אחרת לחלוטין ככל שמתקדם הסיפור.


הבעיה היחידה – הציורים

onani6דבר אחד מפריע לי במנגה הזאת – וזה הציור בה. שלא תבינו לא נכון, טאקומה עשה עבודה לא רעה בכלל, ואני מאוד אוהב את עיצובי הדמויות ואת סגנון הציור בכלל – אלא שניכר שזו מנגת רשת שאין מאחוריה הרבה תקציב וזמן השקעה. זה דיי ברור כי מדובר בדוג'ינשי, כלומר האומן עבד על כך לגמרי בעצמו וללא עזרת אסיסטנטים כמו במגזינים הגדולים, אבל גם דוג'ינשי מושקעים יותר לא חסרים בשוק. בעיקר בפרקים הראשונים, אבל גם בהמשך, קל להבחין שהציור לא מלוטש במיוחד ונראה כאילו צויר בעיפרון ולא עבר תהליך Inking בסיסי שאנחנו רגילים לראות בכל מנגה אחרת. מילוי של פאנלים ואיזורים כהים בציור נראה מעט מקושקש, הרקעים לפעמים מצויירים בקווים עקומים והכי גרוע זה כשיש ניסיון לצבוע או לפצות על כך בצורה דיגיטלית. זה נראה דיי חובבני, וחבל, כי הציורים עצמם באמת ברמה גבוהה ומשתפרים פלאים בזמן הקצר הזה שיש למנגה להתקדם.

אני עדיין לא חושב שרמת הציורים צריכה להיות מוקש רציני עבור מי שבא לקרוא את המנגה – בסך הכל הם טובים ומובנים מאוד לקריאה, ואחרי שמתרגלים זה כלל לא מפריע. הפירוט יחסית רב, הדמויות קלות לזיהוי, וחלוקת הפאנלים טובה וזורמת היטב. מאוד אהבתי את הסגנון השונה בו מצויר קורוסאווה כאשר הוא עסוק בלתכנן את מזימותיו המרושעות – שם הוא נראה גדול יותר מהרגיל, מאיים יותר ובעל פרצוף מרושע שנלקח כאילו ישירות מלייט מדת' נוט.


פינת הספוילרים

onani7אתחיל מהסוף – קורוסאווה וסוגוואה נהיו זוג, וזה משהו שאף פעם לא עלה בדעתי במהלך הקריאה עד אותם צ'אפטרים אחרונים. סוגוואה לא קיבלה פוקוס רב במהלך העלילה, מה שגרם לכל העניין להראות קצת כאילו הוא בא משום מקום, אבל למען האמת מאוד אהבתי את הרעיון.

אם הייתי צריך להמר על בת זוג פוטנציאלית עבורו זו כנראה הייתה קיטהארה – אך הדינמיקה ביניהם לא ממש התאימה למערכת יחסים כזאת, אז אני שמח שלא גררו את היחסים ביניהם לקלישאות רומנטיות ושהקשר שלהם נשאר הדוק גם בלי הטריק הזול הזה.

עוד אופציה הייתה טאקיגאווה, שמלכתחילה חשבתי שהיחסים בינה לבין קורוסאווה ילכו לכיוון הזה ומאוד הופתעתי מהטוויסט בו היא התגלתה כחברה של נאגאוקה האוטאקו. גם כאן אני מרוצה שהסיפור לא הלך בדרך הזאת, שכן אם היא הייתה עוזבת את נאגאוקה זה לא ממש היה שופך אור חיובי על דמותה בשלב הזה, וההתמודדות עם כך שלא יוכל להיות עם אהבתו הראשונה היא חלק מתהליך ההתבגרות שעובר קורוסאווה כדמות לדעתי.

onani5אבל למה סוגוואה שבכלל הצטיירה כילדה מרשעת בתחילת הסיפור? בדיוק בגלל זה. אם יש משהו ש "Onani Master" מוכיחה לנו הוא שילדים עושים טעויות שהם לא מודעים אליהן. גם כשהם מתנהגים ברשעות אחד לשני ועושים דברים נוראיים, הם עדיין בשלב ההתבגרות ויכולים להשתנות לחלוטין כבני אדם – בדיוק כפי שקורוסאווה התחרט על מעשיו, גם לסוגוואה הגיע שתהיה לה את אותה הזדמנות, וכנראה שזו הסיבה שהוצגה דמותה מלכתחילה. היה אפשר לסיים את זה גם בלי יחסים רומנטיים כלל, אבל אני חושב שזו נקודת אור שחשוב היה להכניס לחייו של קורוסוואה לאחר שאיבד קודם לכן את טאקגיאווה.

אם נעזוב רגע את הרומנטיקה, החלק שהכי אהבתי בסיפור זה אותו הרגע בו קורוסאווה מבין את מעשיו ומחליט להתוודות בפני כיתתו. הזלתי דמעה כאשר ראיתי את הציור של טאקיגוואה, והתכווץ לי הלב כשהילד שנמנע מכל קשר הכי קטן עם הסובבים אותו נעמד מול כל הכיתה והחל לדבר על מעשיו. מאותה נקודה אפשר להגיד שמוסר ההשכל היה ברור ושניתן היה לסיים את הסיפור – אבל אני חושב שחלק מהגדולה שלו זה בדיוק שהוא המשיך משם. אין פתרונות קסם בחיים, וגם כאשר מתנצלים קשה לצפות שיסלחו לך, ולכן קורוסאווה נאלץ להתמודד עם ההתעללות והבדידות שהוא גזר על עצמו, ולנסות לצמוח חזרה מהשפל הזה ולהיות אדם טוב יותר. מהצד שלי כקורא שיודע מה עבר עליו, זה היה קשה לקריאה, אבל מרתק ומעורר הערצה. אהבתי לראות שהמורה ידע להעריך את האומץ של קורוסאווה ונעמד לצידו, ואהבתי לראות שנגאגאוקה סלח לו למרות הכל והתגלה כחבר האמיתי היחיד שהיה לקורוסאווה – דווקא זה שהילד מעולם לא החשיב באמת כחבר.

onani8עוד אהבתי זה את השינוי באיך שצוירה דמותו של קורוסאווה לאחר ההתוודות. אם קודם לכן הזכרתי את העובדה שהוא נהיה גדול ומאיים יותר בסצנות בהן הוא זומם את מעלליו בשירותים – בסצנות שלאחר ההתוודות הוא נהיה קטן ובעל פרצוף תמים יותר. הפוני שכיסה את פניו והסתיר אותם מהעולם החיצון התקצר וחשף את עיניו לסובבים אותו, ודמותו הוצגה באור שונה לחלוטין לאחר היציאה מדלת השירותים.

הצד של קיטהארה כמובן הראה דרך אחרת לגמרי להתמודד עם המצב. כשאין לה יותר מי שיעזור לה לבצע את נקמתה היא נותרה בודדה וחלשה מתמיד, וניתן היה להבין מדוע היא, שזכתה להתעללות במשך כל תקופת הלימודים, לא מרגישה בצורך להתנצל בפני אף אחד. הסיפור הראה לנו פעם אחר פעם שקיטהארה מעדיפה לבחור בדרך הנקמה הילדותית והקלה ולא בלנסות להפתח באמת לחברה מסביבה, והתוצאה המתבקשת היא שהילדה סגרה את עצמה עוד יותר בפני העולם ואבדה תקווה לחיים טובים יותר. למרות שאני לא לגמרי מסופק מהפתרון של הסיפור הזה, ושלא ראינו יותר מידי איך היא כן מצליחה לחזור למוטב – אהבתי את הנסיונות החוזרים של קורוסאווה להוציא אותה מבעד לדלת שחצצה ביניהם שוב, עד שהצליח בסופו של דבר.


סיכום

Onani Master Kurosawa עלולה להטעות ממבט ראשון ולהיראות כאילו היא מכוונות לקהל מאוד מסוים, אך מדובר בסיפור התבגרותי שאני ממליץ בחום לכל אחד לפנות לעצמו את הזמן לקרוא. בעקבות סצנות האצ'י שיש פה ושם היא כנראה לא מנגה שאוכל להרשות לעצמי להמליץ עליה לילדים בגילאי ההתבגרות, אבל עבור מי שכבר בשל לקרוא משהו כזה – עכשיו זה הזמן. גם אם אתם מהקוראים המבוגרים יותר, בכל גיל שהוא, הסיפור עושה עבודה נפלאה בלהחזיר את הקורא לגיל העשרה, ונותן פרספקטיבה מעניינת ושונה על אותה תקופה. 31 הצ'אפטרים של המנגה הם מספיקים בהחלט בשביל לספר את הסיפור הקצר הזה במלואו, לא מהר מידי ולא לאט מדי, פשוט ומדויק, ובכל צ'אפטר וצ'אפטר נהניתי ונשארתי מרותק עם רצון להמשיך ולקרוא. ללא ספק מדובר באחת המנגות שנכנסו עמוק ללב שלי וישארו שם.

onani2

מה עבד:

  • סיפור התבגרותי נהדר עם מסרים ברורים שלא מרגישים קיטשיים מדי ומועברים בצורה עניינית ומעניינת
  • קאסט דמויות מעניין בו לכל דמות ולו הזניחה ביותר קיים תפקיד ביצירת האווירה והסביבה הכיתתית
  • שילוב מצוין של הומור, מתח ודרמה לכל אורך הסיפור

מה פחות עבד:

  • הציורים אינם מלטושים כפי שראוי שיהיו לסדרה שכזו
  • חלק מההתרחשויות עלולות להראות אובר-דרמטיות בצורה קצת מגוחכת

grades4_9

 

תגובה אחת בנושא “Onani Master Kurosawa

  1. אני מאוד שמח שלקחת את הזמן לקרוא את המנגה הנהדרת הזאת, ותודה על הסקירה המוצלחת.

    עבורי מדובר באחת היצירות הקרובות ביותר לליבי – אני חוויתי מאורעות דומים לאלה שהתרחשו במנגה בחיי האישיים (מעט מצד הבריונות, ויותר מהצד הרומנטי שמוצג בה) וקראתי אותה בנקודת שפל בחיי שהתקשרה לנושאים האלה בדיוק. הטוויסט הרומנטי שמוצג בה היה אגרוף חזק מאוד בבטן עבורי, ואני זוכר כמה שבור הרגשתי אחריו. אבל דווקא בגלל שהמנגה טיפלה בנושאים בצורה כל כך עדינה ורגישה, הצלחתי למצוא השלמה עם הנושאים האלה גם בחיים שלי. זה היה תהליך של תרפיה עבורי, וזה עבד בעיקר בגלל שמדובר בסיפור כל כך מהודק, שיודע בדיוק מה הוא רוצה להעביר ועושה את זה בצורה המיטבית, עם ציורים מינימליים שמדגישים תמיד את כל מה שחשוב ואף פעם לא מעבר ודמויות שקל להתחבר אליהן ולהבין אותן, גם אם המעשים שלהם לפעמים קצת משוללי היגיון. הם בסך הכל ילדים בסופו של דבר.

    דמותו של קורוסאווה היא אחת האהובות עליי בכל המדיום, והתהליך שהוא עובר הוא מהטובים שראיתי דמות עוברת בכלל בספרות כתובה. המקום ממנו הוא מתחיל והמקום בו הם מסיים, כל מכשול וכל חוויה חדשה, הכל מרגיש מאוד ריאליסטי וקל מאוד להתחבר להתבגרות שלו.
    הגדולה של המנגה היא בדרך בה היא נותנת לכל קורא משהו להתחבר אליו, משהו שאולי גם הוא עבר בילדותו, ובכך מציפה נושאים קשים שדרוש שיעלו בשיח החברתי. היא מחזיקה עד היום מבחינת הרלוונטיות, ודווקא בגלל שהקאסט כל כך מקסים הפאנצ'ים שהמנגה מנחיתה על הדמויות הרבה יותר כואבים ועוזרים להעביר את המסרים יותר טוב.

    סך הכל, מדובר ביצירה נהדרת. עם הדמויות העגולות, העלילה המרתקת, אפילו הרפרנסים לתרבות הפופולארית מאותה תקופה – מדובר באחד מסיפורי ההתבגרות היפים שקראתי. לא חושב שאשכח מה הסדרה הזו עשתה בשבילי, וקורוסאווה תמיד יישאר איתי כאחת הדמויות הטובות ביותר שיצא לי להכיר.

    אמנם הנושא נראה קצת מוזר בהתחלה, אבל דווקא הבוטות הזו מאפשרת למנגה לגעת בנושאים הרגישים האלה בצורה הרבה יותר משכנעת. הקיצון אליו מגיעה הסדרה מדגיש את הבעיות האלה, והסדרה עדיין שומרת על מימד ריאליסטי שמשכנע אותך שמדובר בתרחישים מציאותיים, גם אם מוגזמים במקצת. ההגזמה נועדה להעביר את המסר – והוא מסר חשוב שעובר מצוין, ועדיין לא משאיר אותך עם טעם רע בסוף הקריאה למרות האמיתות הקשות שמצטיירות ממנו. מדובר בקריאה חובה.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s