---

תעודת זהות

Claymore היא מנגת פנטזיה ואימה מאת נוריהירו יאגי שהתפרסמה בין השנים 2001 עד 2014 (ואף זכתה לאנימה ב 2007, אך זו הסתיימה לאחר 26 פרקים ובסוף מקורי). במשך 155 צ'אפטרים (+כמה בונוסים), המתפרסים על פני 27 ווליומים, היא מספרת סיפור המתרחש בעולם מקביל בתקופה הדומה לימי הביניים, כאשר מפלצות אוכלות אדם בשם "יומה" מסתננות לכפרים בתחפושת אנושית וצדות את אנשי הכפר בזה אחר זה. כדי להתמודד עם הבעיה שוכרים בני האדם את שירותן של לוחמות כסופות עיניים, חצי אנושיות וחצי יומה, אשר להן הם נותנים את הכינוי "קליימור".

קלייר היא קליימור שמגיעה גם היא לכפר קטן לצורך אותה משימה – למצוא את היומה שמתחבא איפשהו בין התושבים. בזמן שכל אנשי הכפר פוחדים ממנה ומזהים גם אותה כמפלצת, נער צעיר בשם ראקי שאיבד הוריו דווקא מתעניין בה ומנסה להתקרב אליה. בשרשרת אירועים קצרה מתגלה שאחיו של ראקי הוא היומה הרצחני, ולאחר שקלייר מבצעת את משימתה והורגת אותו, ראקי שנשאר לבדו מחליט להצטרף אליה למסעה.

---

מפלצות בכל מקום

בקליימור התאהבתי עוד כשצפיתי בסדרת האנימה שלה לפני כעשור. היא הייתה אפלה, מלאה באקשן טוב ורעיונות יצירתיים והיה לה גם סיפור לא רע בכלל – ואז הגיע הסוף המעצבן והמזורז שהרס הכל. נורא שמחתי לשמוע שהמנגה עוד ממשיכה ושבה האירועים לא קרו בדיוק כמו באנימה, אבל העובדה שהיא הייתה חודשית ורחוקה מסיומה קצת הרתיעה אותי מלנסות. העדפתי לחכות שהמנגה תסתיים, עד שבסופו של דבר פשוט שכחתי ממנה (ובכלל שכחתי לקרוא מנגה כמה שנים טובות, רשימת המנגות שלי דיי מביכה). למזלי נזכרתי בקיומה בסופו של דבר – והיה תענוג לחזור ולחוות את הסיפור הזה שוב, ולהתקדם ממנו לחלקים שעוד לא הכרתי.

הייתי אומר שאני לא מכיר הרבה סדרות בסגנון של Claymore, אבל נכון להיום זה כבר לא ממש המצב. בזמן שצפיתי באנימה זה היה חדש עבורי, אבל היום כשאנחנו כמה שנים אחרי העונה הראשונה של Shingeki no Kyojin המגה פופולרית שדיי דומה ב setting שלה לקליימור – צצות דיי הרבה סדרות כאלה על מפלצות אוכלות אדם וארגונים הנלחמים בהן. למרות הכל, גם בתקופה של היום Claymore מצליחה להיות מספיק מקורית כדי להתבלט מהשאר, לפחות בתחום המפלצות. לא טיטאנים, לא ghouls ולא כל יצורים אחרים הם כה מגוונים בעיצוביהם וביכולותיהם – ו Claymore מצליחה לעשות את הגיוון הזה בזמן שהיא נותנת לאותן מפלצות מראה מאיים בצורה יוצאת דופן, לפעמים ביזארי לחלוטין, ועדיין מצליחה לשמור עליהן כך שלא יראו כאילו נלקחו כל אחת מסיפור אחר לגמרי.

במה שקשור ללוחמות עצמן כנראה שתמצאו קצת פחות גיוון – כולן נלחמות בחרב זהה, לבושות אותו דבר, הן פחות או יותר באותו הגובה והגזרה, והן בלונדיניות עם עיניים כסופות. אנחנו פוגשים במהלך הסיפור עשרות לוחמות קליימור שונות והייתי מצפה שזה ימאס או יבלבל – אבל איכשהו זה דווקא עובד לא רע בכלל. אני לא יודע איך הוריהירו עשה את זה – אבל למרות אותם מאפיינים ויזואלים זהים, סך הכל דיי פשוט להבדיל בין הלוחמות השונות. הן מצליחות לשמור על ייחודיות מסויימת גם בעיצוב וגם בסגנון הלחימה – מי חשב שאפשר להילחם בצורה כל כך שונה עם אותה החרב? (טוב, לרוב זה פחות קשור לחרב ויותר ליכולות מיוחדות אחרות).

---

דמויות – לא מספיק השקעה איפה שחשוב

קאסט הדמויות הוא סך הכל דיי מוצלח, הבעיה היא שהוא קצת פחות מוצלח בדמויות שאמור היה לי להיות הכי אכפת מהן. את לוחמות הקליימור המרכזיות בעלילה אני מאוד אוהב (הלן בסט גירל) – את קלייר וראקי פחות. אני אולי קצת מגזים עם קלייר, היא סך הכל דמות ראשית לא רעה וקל להתחבר אליה, אבל בחלק גדול מהעלילה הנוכחות שלה דיי דלה, וגם כשהיא נמצאת אני מרגיש שהיא לא עוברת שינוי מיוחד, לומדת משהו, ואפילו נדירות הפעמים שהיא באמת מוכיחה את עצמה בקרב. בקשר לראקי עצמו – אני דיי לא סובל אותו. הוא מרגיש מיותר, ולמרות כמה קטעים שכן יש בו תועלת או שהוא מצליח לצאת מגניב – רוב הזמן אני מעדיף פשוט שלא לראות אותו.

גם בצד הנבלים הסדרה דיי מאכזבת. השקעה גדולה נעשית כדי לבנות אותם משלבים מוקדמים של העלילה וחלקם או שמתגלים כרדודים מאוד או שתפקידם בעלילה הוא זניח, כך שהציפיות לא ממש נענות. זה נכון גם עבור האנטגוניסטית המרכזית (שנמנע כרגע מלהגיד את שמה), שלמרות סיפור הרקע המושקע וזמן המסך הרב מאוד שהיא מקבלת בחלקים מאוחרים של הסיפור – פשוט משעמם לצפות בה.

---

עלילה וציור – השתפרות הדרגתית

העלילה עצמה היא טובה, אך לפעמים ניכר שהיא לא מתוכננת לטווח ארוך ושהסיפור לוקח תפניות גדולות ללא הכנה מוקדמת. בראיון עם נוריהירו הוא אמר שהוא אכן מעדיף לתת לדמויות "לזוז בעצמן" והוא זורם עם הסיפור שיוצא לו, וזו שיטה שאני קצת פחות מתחבר אליה, אבל קשה להתווכח עם הכישרון בו הוא מצליח לאלתר ואת המחוזות אליהן הוא מצליח לקחת את הסיפור – הסוף עצמו אגב, דווקא מאוד מספק ודווקא נראה שמתוכנן היטב. הסיפור מתחיל בצורה מעט גנרית, אבל כבר אחרי פרקים בודדים (כשנכנסת הדמות האהובה עליי בסדרה), ישנה מגמת השתפרות שרק הולכת וגוברת עד בערך שני-שליש מהסיפור.

השליש האחרון לצערי טיפה אכזב אותי. אחרי שסיימה הסדרה לעסוק במסתורין ובטוויסטים עלילתיים, היא פונה ליישורת האחרונה שכוללת בעיקר קרבות, קרבות ועוד קרבות. הם מתרחשים בכמה מקומות בעולם במקביל, המפלצות נעשות מוגזמות מאי פעם, כמות הדמויות הפעילות היא עצומה וכבר נהייתי אדיש לכמות הידיים והרגליים שהלוחמות מאבדות לפעמים כמה פעמים אותו הקרב. זו גם הנקודה בה הבנתי שהנבלים שפיתחתי ציפיות לראות אותם סופסוף בפעולה, או אלה שמושכים בחוטים, לא באמת מעניינים כמו שחשבתי שיהיו, ושהכל רק ממשיך לחזור על עצמו. ההתעסקות האובססיבית עם הדירוגים המספריים של הקליימור, שהייתה אחלה רעיון בהתחלה, גם כן דיי אבדה משמעות בחלק הזה הסדרה והיה מיותר להמשיך לשמוע על זה שוב ושוב.

עוד אספקט שהסדרה השתפרה בו עם הזמן, והפעם אחד כזה שרק עלה באיכותו בצורה עקבית, זה איכות הציור. לצערי כשחיפשתי תמונות בצבע לצורך הסקירה לא ממש מצאתי כאלה, אבל העמודים בשחור-לבן מצוירים לא פחות ממדהים. ישנה בעית פרופורציות קלה בפרקים הראשונים, אבל זו נעלמת דיי מהר והציור נעשה מדויק, מסוגנן, מלא תנועה וכולל כל כך הרבה פרטים שזה באמת מטורף. למרות שהפרקים לא ארוכים מאוד, קל להבין מדוע הסדרה יצאה באופן חודשי ולא שבועי.

---

פינת הספויילרים

מכיוון שהחוויה שלי מהצ'אפטרים האחרונים עוד טרייה ארצה להתייחס אליה קודם – אני ממש שמחתי לראות שוב את תרזה. עוד כשנחשף שהארגון מתכנן להקים לתחייה 3 לוחמות מדרגה 1 החזקות ביותר בהיסטוריה, ישר חשבתי שתרזה תהיה אחת מהן והתאכזבתי לגלות שלא, ובכן – עכשיו לגמרי מובן למה. הקרב הסופי כן היה מעט בנאלי וחד צדדי, ועדיין קצת חבל לי שקלייר לא ממש התחזקה מספיק במהלך הסדרה כדי לנצח את פריסילה בכוחה שלה, אבל אני מוכן לסלוח על כך. הרעיון שההתעוררת של קלייר היא תרזה הוא רעיון יפה וסך הכל הגיוני בהתחשב בכך שהיא נושאת בתוכה חלקים מגופה של תרזה. אותו קרב גם פיצה על הפלאשבק בהתחלה, בו תרזה נהרגה על ידי פריסילה במפתיע מבלי שהיה לה הזדמנות להראות את כוחה האמיתי. זה היה נורא מתסכל בזמנו ואני שמח שקיבלנו סיבוב חוזר (אף על פי שנאמר שתרזה החדשה כנראה חזקה בהרבה מהמקורית, שאני בספק שהייתה מסוגלת להביס את פריסילה).

פריסילה עצמה היא האכזבה הגדולה שלי מהסדרה. אני זוכר שכשראיתי לראשונה את הפלאשבקים באנימה היא נראתה כל כך מגניבה וכל כך חיכיתי לראות כיצד יתפתח הסיפור איתה – אבל כל תפקידה היה להיות כל כך OP שאף אחד לא יכול לעמוד מולה. זה כולל את ה abyssal ones, את שאר לוחמות הקליימור ואת קלייר עצמה שפשוט הייתה זבוב ליד המפלצת הזאת. אהבתי את החשיפה שפריסילה הטילה על עצמה קללה שהיא לא תוכל לראות ילדות קטנות כדי שתוכל יום אחד להיוולד הלוחמת שתביס אותה, אהבתי גם כשפרטו על העבר שלה, אבל מפריסילה של ההווה ציפיתי לאישיות קצת יותר חזקה ולאיזשהי מטרה בסיפור הזה.

ה abyssal ones גם כן היוו אכזבה קשה מבחינתי, בעיקר איסליי שלא קיבל את זמן המסך הראוי לו. הוא היה אחד הנבלים המגניבים במנגה הזאת ובסוף הוא סתם נאכל על ידי צבא הזומבים ההוא של הארגון (שהיה עם כל הכבוד, מיותר לחלוטין). איסליי שימש בסך הכל ככלי לעלילה כדי שיהיה מישהו שיאמן את ראקי (וכמו שאמרתי, את דמותו לא היה אכפת לי אם היו מסירים לגמרי) בזמן שאני ציפיתי ממנו להרבה יותר. לא חשבתי שהוא חזק יותר מפריסילה, אבל כן חשבתי שהוא מתמרן אותה ומשתמש בה, ושבסופו של דבר היא תבגוד בו או משהו בסגנון, אבל דברים לא בדיוק התגלגלו בצורה הזאת. ריפול הייתה טיפה פחות מאכזבת ודווקא כן קבלה את הזמן שלה לזרוח, אבל בקרב האחרון שלה נגד פריסילה היא כבר הייתה סתם מפלצת חסרת אישיות שמחכה שיישחטו אותה, ככה שמעניין זה לא ממש היה.

זה מסכם בערך את הבעיה שלי עם "קליימור" – יש כאן כל כך הרבה פוטנציאל לייצר אויבים מתוחכמים יותר, אבל בסופו של דבר כולם דיי סתמיים, חסרי אישיות, והם פשוט מפלצות שמתפרעות עד שאיזה קליימור עוצרת אותם. כשזה נוגע לעלילה עצמה היא דווקא טובה – הטוויסט שהארגון הוא זה שמייצר את היומה הוא אמנם שחוק אבל נעשה כאן לא רע בכלל, הטיים סקיפ אחרי הקרב בצפון בא בדיוק במקום ונתן בוסט מתבקש לדמויות הראשיות – שכולן קיבלו את היחס המגיע להן, והרגשתי שסך הכל כל הקצוות נסגרו. הסיפור מאחורי העולם של קליימור, על כל מה שמתרחש בעולם החיצון והמלחמה בין בני האדם לא ממש נחקר, אבל אני גם לא מרגיש שהיה ממש צורך לחקור אותו מעבר למה שהוצג – הוא לא רלוונטי לקלייר ולשאר.

אם יורשה לי רק עוד ניטפיקינג קטן לסיום – אחרי שכל הסדרה סקרנו אותי מה כל כך נוראי ודוחה בגוף של הקליימור, הגילוי שהוא בסך הכל חתוך באמצע היה דיי משמים. אם גם ככה החתך הזה תפור, אני לא ממש רואה איפה הבעיה כאן וממה יש להיגעל כל כך.

---

סיכום

למרות הביקורת שלי על לא מעט דברים בסדרה, זה לא כי אני חושב ש Claymore גרועה, אלא בעיקר כי אני מצר על כך שהיא לא המאסטרפיס שיכלה להיות. Claymore עדיין תשאר אחת המנגות היותר מהנות שקראתי, עם עולם בנוי היטב, דמויות מעניינות, מתח ואימה כמו שאני אוהב וסגנון ציור משגע. היא לא הכי מתוחכמת שיש, אבל אני בהחלט ממליץ עליה בחום לאוהבי הז'אנר ומקווה לקרוא יצירות נוספות של נוריהירו יאגי אי שם בעתיד.

מה עבד:

• עיצובי דמויות ומפלצות ייחודיים שמצליחים לבלוט ביחס לסדרות אחרות בז'אנר
• רמת ציור מאוד גבוהה שרק הולכת ומשתפרת עם הזמן
• מצליחה לגרום גם לקלישאות ולטוויסטים צפויים להיות מספקים
• סוף סגור ומספק

מה פחות עבד:

• הנבלים בסיפור לא ממצים את עצמם
• חוזרת על תבניות קבועות ומתישהו זה נהיה קצת מאוס
• העלילה לא מתוכננת לטווח ארוך ולכן כיוונים מסויימים שהיא לוקחת נראים מאולתרים