הסרט השישי והאחרון של Digimon Adventure tri. יצא סופסוף, ונראה שעדיין שאלות רבות נשארו פתוחות, ביניהן – האם היינו צריכים בכלל את כל הפרויקט הזה שהחזיר את גיבורי הסדרה המקורית אל המסכים?

---

תעודת זהות

---

הסגנון האומנותי החדש – רעיון רע

ההכרזה המפתיעה על דיג'ימון tri (שם קצת מוזר, אבל גם "הרפתקה 01" ו"הרפתקה 02" לא בדיוק היו שגרתיים) באה לי משום מקום, וקשה להגיד שלא הייתי בהייפ ממנה. דיג'ימון הייתה חלק גדול מהילדות שלי ונשארה בליבי עד היום. בזמן שפוקימון הייתה הלהיט האמיתי בזמנו בארץ, אני הייתי שייך למחנה דיג'ימון ועבורי היא הייתה כל כך יותר טובה שלא הייתה תחרות (ולפני שאני נתקף במעריצי פוקימון זועמים: בכל הקשור למשחקים אתם מנצחים). דבר אחד הפריע לי באותה הכרזה וככל שקיבלנו יותר ויותר ויזואלים – עיצוב הדמויות.

אני לא כל כך מבין את ההחלטה לשנות את העיצוב המקורי והכל כך טוב לעיצוב הפשטני והמשעמם הזה. בהסתכלות על ויזואלים כמו זה שלמעלה חשבתי שאולי הסגנון המופשט יותר נועד כדי לייצר אנימציה דינאמית יותר ולהשקיע יותר ברקעים וצבעים – אבל כשהתחלתי לצפות הבנתי שגם זה לא בדיוק המקרה. ואם כבר נגענו באנימציה – דיג'ימון טרי נראית לא משהו. נכון, היא לא נראית נורא והאנימציה שלה בהרבה סצנות, בעיקר בקרבות, טובה בהרבה ממה שהורגלנו מהסדרה המקורית – אבל סטנדרטים של סרט זה לא, ואפילו ביחס לסדרות טלוויזיה אחרות היא נראית ממוצעת מינוס.

העולם האמיתי בו מתרחשת העלילה מלא ברקעים שנראו כאילו נלקחו מתוך תיקיית רזרבות שנשמרה איפשהו במחסנים של Toei Animation – אין בהם שום ייחוד או השקעה בפרטים, ואפילו תאורה או צבעים מעניינים לא ממש נוסו כדי לשפר את המצב. הן העולם האמיתי והן העולם הדיגיטלי נראו הרבה יותר טוב בגרסאות הישנות שלהם אם אתם שואלים אותי. בקרבות כמו שאמרתי, יש שינוי לטובה, והדיג'ימונים מצויירים לא רע בכלל – אבל עדיין קשה לי להגיד שאני אוהב את הסגנון הזה שמתרכז בעיקר בפריימים מלאים בבלאגן ובתזוזה מהירה שקצת קשה להבין בהם את המתרחש.

סדרת הטלוויזיה של דיג'ימון אף פעם לא הייתה פסגת האנימציה, אבל דווקא הסרטים שיצאו לה בעבר זכורים לי מאוד לטובה באספקט הזה – בעיקר אלו של מאמורו הוסודה. נכון שהפרויקט החדש אמור היה להיות משווק כסדרת טלוויזיה ולא כסרטים, וכך גם הוא בנוי ומפוצל בקראנצ'ירול, אבל ישנו פער דיי גדול של כמה חודשים בין סרט לסרט שאני לא מבין לשם מה הוא נחוץ אם לא בשביל ליטושים מהסוג הזה. אולי להקדיש 4 פסקאות לאיך ש"טרי" נראית זה קצת מוגזם – אבל אחד הדברים שאני הכי מצפה לו כשמדובר בחידוש למותג ישן זה לראות כיצד הוא היה נראה לו היה מופק כיום, וחבל לי שהציפיות האלה מתנפצות פעם אחר פעם כשמדובר בסדרה של Toei. אני לגמרי מעדיף את הסגנון הישן.

---

דיג'יגדל שהשתבש

דיי ברור שסדרת הסרטים החדשה לא מדברת לקהל חדש, ושיש כוונה למשוך את תשומת ליבם של המעריצים הוותיקים, אבל אלו כבר גדלו ולכן נדרשו שינויים שיתאימו את דיג'ימון אליהם. בניגוד לסדרה הישנה יש כאן מידי פעם סצנות מדממות או רמיזות מיניות, וככל שמתקדם הסיפור הוא מגיע למחוזות אפלים יותר משאי פעם הגיע הפרנצ'ייז (טוב לא לגמרי. הילדה ההיא מהעונה השלישית עם הבובת גרב סיפקה לי כמה סיוטים שלא התאוששתי מהם עד היום) עד שרבים העזו אפילו לעשות הקבלות בין "טרי" לבין אוונגליון. כבר בסרט הראשון ניכר השינוי כאשר טאיצ'י מתחיל לתהות האם הוא ושאר הדיג'יגורלים פועלים נכון כאשר הם נכנסים לקרבות שיוצרים הרס וחורבן מסביב – משהו שטאיצ'י הצעיר לעולם לא היה מעלה על דעתו כנראה.

אני לא יודע להחליט מה דעתי על כך. אני לא ממש חושב שזה מה שנחוץ לי בדיג'ימון, אבל מצד שני אני כן אוהב את זה שהסיפור לוקח טוויסט אפל פה ושם, ושנותנים לנו נקודת מבט בוגרת יותר ואחרת ממה שהורגלנו, הבעיה שהרבה פעמים זה לא ממש נעשה בצורה משכנעת – הרבה מהקונפליקטים הפנימיים בחבורה הם טיפשיים מלכתחילה והרבה מהם נפתרים בצורה טפשית. אם ניקח לדוגמה את אותו קונפליקט של טאיצ'י – ברור שהמלחמה שלהם בדיג'ימונים גורמת הרס, אבל אם הם לא יפעלו יווצר הרס אפילו יותר גדול, אז מה ההתלבטות כאן? זה לא מובן, נראה מאוד מאולץ, וזו תבנית שחוזרת על עצמה בסיפור הזה.

כן אציין לטובה שניכר שיש כאן נסיון ליצור סיפור טוב שעומד בזכות עצמו. למרות המשחק על הנוסטלגיה והשירים הוותיקים שחוזרים על עצמם פעם אחר פעם (מה שקשה להאשים את "טרי" בו, כי זה היה כך גם במקור), ב"טרי" ניסו לעשות יותר מזה. כותבי הסדרה מודעים טוב להתרחשויות של שתי העונות הראשונות, ומכירים היטב את עולם הסדרה וזה ניכר בהרבה רפרנסים שמופיעים כאן. לי בעצמי היה קצת קשה לזכור תמיד במה מדובר כשנזרק מושג כזה או אחר או שם של דיג'ימון שכבר מזמן שכחתי מי הוא, וזה מובן אחרי כל כך הרבה שנים, אבל אני לא יכול באמת לזקוף זאת כנגד הסדרה החדשה – לדעתי לגיטימי בהחלט להמשיך את הסיפור ישירות מהיכן שעצר מבלי להסביר דברים שכבר הוסברו, מי שצריך תזכורת יכול לעשות rewatch (או במקרה שלי להיעזר בגוגל ובוויקי המעריצים).

הבעיה באותו סיפור זה שהוא מרגיש כאילו מעבר לתכנון טוב לא היה פה הרבה. כשזה מגיע לכתיבה עצמה הביצוע דיי רע. דיאלוגים מגוחכים, החלטות לא מובנות, שאלות רבות שנשארות פתוחות ולא מקבלות מענה, הוצאה של ילדי 02 מהסיפור מבלי כמעט להזכיר אותם (הייתי מצפה שלפחות מישהו מהדמויות יחשוב שזה רעיון טוב להעזר בתגבורת קיימת ולפחות לחפש אותם), הליכה במעגלים ומריחה של סצנות חסרות תכלית בזמן שדווקא הסצנות החשובות יותר מזורזות מאוד (כנראה כי הן צורכות יותר השקעה), ובכלל – אם יש מילה שיכולה לסכם את כל מרכיבי הפרויקט הזה היא "עצלנות", פשוט כך. קיוויתי שלפחות סיום הסדרה ייתן מענה מספק לכל הדברים המבלבלים האלו שעלו במהלכה, אבל קשה לי להגיד שיצאתי מסופק ממנו.

---

פינת הספויילרים

הסרט האחרון, "העתיד שלנו" היה גם הוא אוסף של רעיונות יפים עם ביצוע לא משכנע. הוא כן זרם קצת יותר טוב משני הסרטים שקדמו לו, אבל הוא לא הצליח לסגור את הנקודות שהפריעו לי או לממש את הפוטנציאל הגלום בו.

אחד הדברים שהכי אהבתי בדיג'ימון תמיד היו הנבלים המגניבים – מיוטיסמון, פיאדמון, בלקוורגריימון ועוד רבים שעשו את הסדרה ההיא למעניינת בשתי העונות הראשונות. מייקומון לעומתם הייתה משעממת להחריד. כשהאויב הסופי הוא ייצור חסר שכל שסתם זורע הרס מסביב זה פשוט לא מעניין בעליל (ולא, השוטים הרבים על התחת שלה לא ממש פיצו על כך). נכון שהיא לא בדיוק עונה על ההגדרה של "נבל" והיא יותר קורבן, אבל היא בכל זאת הייתה היריבה האחרונה (וכמעט היחידה למעשה לאורך הסיפור) של הדיג'יגורלים.

גם בתור קורבן היא לא הייתה מוצלחת במיוחד. לא היא ולא מיי הצליחו לייצר עניין במהלך ששת הסרטים, כאשר הדיג'יגורלית החדשה לא ממש תורמת לשום דבר חוץ מלהיות עם פרצוף מדוכא והדיג'ימונית רק חוטפת וירוסים ומשתגעת. מצחיק שאחד הסרטים של דיג'ימון 02, ההוא עם וויליס וטריירמון, עסק בקונספט דומה בו הדיג'ימון של וויליס גם כן חטף מעין וירוס והשתגע – אלא ששם שניהם היו דמויות הרבה יותר מעניינות והיה קל להתחבר אליהם, וכל זה נעשה בזמן של… חצי שעה? איך ייתכן שב 6 סרטים באורך מלא מיי ומייקומון לא מצליחות לייצר את אותה הזדהות?

מעבר לכך שלא הצלחתי להזדהות עם הדיג'ימונית החדשה, ההחלטה להרוג אותה בסופו של דבר נראתה לי יותר כאילו התסריטאים נקלעו למבוי סתום מאשר כמו משהו מתוכנן היטב. האופציה להרוג את מייקומון הייתה על השולחן כבר מהסרט השני אם אינני טועה. כדי להימנע מכך עברנו ריבוט, הכרה של דיג'ימונים חדשים וישויות שמושכות בחוטים, המון אירועים מבלבלים ומה לא – בסוף רק כדי לחזור ולעשות בדיוק את זה? מרגיש מאוד מיותר ואני אפילו מרגיש קצת מרומה אם להגיד את האמת.

כן אהבתי את הקרבות בסוף, חסרי הגיון ככל שהיו, אני יכול לצפות בדיג'ימונים גדלים ועובדים יחדיו לצלילי Brave Heart עד מחר ולהנות מזה – והצורה החדשה של אומגאמון (אומנימון) מיותרת ככל שתהיה עדיין מגניבה. את הסצנה שטאיצ'י חזר גם אהבתי סך הכל, בעיקר בזכות המנגינה Butterfly שישבה עליה כמו כפפה והייתה מאוד מתבקשת – אבל הציורים הסטטים להחריד לא ממש הועילו בלהפוך אותה לאפית ומרשימה כמו שהיה ראוי שתהיה לצערי. הייתי גם מעדיף שלא היו מגלים לנו מראש שהוא חיי, ושאת מה שקרה לו היינו רואים בפלאשבק – כמובן שלא אני ולא אף אחד אחר חשב שטאיצ'י באמת מת בסוף הסרט הקודם, אבל אני עדיין חושב שהיה לזה מעט יותר אימפקט.

את כל הסיפור עם גנאי עדיין לא הבנתי – האם זה באמת הוא או שמה גנאי נמצא באחד מחמשת התאים בהם היו הגיבורים של עונה 02 (שהרי יש רק ארבעה מהם)? מדוע הוא היה צריך להתחזות לקן בתלבושת "שליט-דיג'ימון" שלו בכלל? ומדוע הוא המשיך להתחזות אליו גם אחרי שכבר נחשפנו שזה לא הוא? נראה שחלק מהשאלות ייענו בפרויקט העתידי שהוכרז אתמול, וגם גנאיי עצמו רמז על נסיון נוסף לתקוף בעתיד לפני שברח מזירת האירוע.

לא ברור מה קרה גם להימקוואה, שנראה ששכחו אותה בעולם הדיגיטלי או שפשוט הספקתי לשכוח איך נסגר הסיפור איתה מאז הסרטים האחרונים. דווקא היא בתור נבלית כן הייתה מוצלחת ואהבתי מאוד את המניע שלה ואת העובדה שהיא השתמשה בחבורת הדיג'יגורליים כדי לבצע את הריבוט ולהתייחד עם הפרטנר הוותיק שלה – מה שהתברר כפנטזיה לא מוצלחת במיוחד עבורה.

ואם יש משהו שבכלל מרגיז אותי זה העובדה שאחרי שישה סרטים שהשאירו אותנו תלויים באוויר לגבי ילדי 02 – בסופו של דבר לא ראינו מהם כלום מעבר לצלליות בתוך התאים. כן אמרו לנו שהצילו אותם ושהם הובאו לבית החולים, אבל אני לא חושב שהנסיון הזה להוציא אותם מהסיפור מצדיק את העצלנות שגרמה לכך שאפילו לא טרחו לצייר אותם פעם אחת. גם אם הם לא עשו שום דבר, היה ראוי שלפחות יראו אותם – את אמא של טאיצ'י כן ראו ואותם לא (טוב נכון, לא דוגמה טובה, אמא של טאיצ'י היא אחת הדמויות המעולות).

---

סיכום

יש לי הרבה על הלב כשמדובר בדיג'ימון, ולצערי אני לא יכול להגיד שסדרת הסרטים החדשה הזו היא מוצלחת במיוחד. זה לא אומר שאני חושב שהיא לגמרי מיותרת ושאין לה ערך – מעריצי הסדרה הוותיקים עדיין יוכלו להנות מהנוסטלגיה כמו שאני נהנתי, ועדיין יש סצנות פה ושם שמזכירות למה אני אוהב את דיג'ימון, וגם כמה רעיונות מעולים. מי יודע, אולי כל המסע הזה ישתלם יותר כאשר ייצא הפרויקט החדש, מה שהוא לא יהיה.