Dragon Ball Super

לא להאמין שזה נגמר.

131 פרקים של דרגון בול סופר שודרו במשך כמעט 3 שנים, ובתור מעריץ נלהב של דרגון בול עוד מהימים שצפיתי בה בערוץ הילדים כשהגיעה לראשונה לארץ – צפיתי בכל פרק ופרק. פרקה האחרון של הסדרה שודר היום, ויש לי כל כך הרבה דברים להגיד – גם על הדרך שבה התחילה הסדרה וגם על הצורה בה הסתיימה והדרך שעברה. הגיע הזמן לסכם לא רק את ארק "טורניר העוצמה" שהביא לסיומה של סופר – אלא גם את הסדרה בכללותה. היכונו לסקירה הארוכה בבלוג.

*כרגיל, אשתדל לעשות את הסקירה נקייה מספוילרים ככל האפשר, כאשר אלה יקבלו פינה מיוחדת המתייחסת אליהם. עם זאת, אני כן מתכוון לחלק את הסקירה לחלקים שונים בהתאם לארקים השונים בסדרה והמבנה שלהם, שכן מדובר בסדרה ארוכה עם עליות וירידות, שדורשת התייחסות לחלקים השונים שבה. עשיתי כמיטב יכולתי כדי לא להרוס את החוויה למי שעוד לא צפה.


הקדמה

איך בכלל מתחילים לדבר על סדרה כמו דרגון בול סופר? ככל הנראה להציג אותה לפרטי פרטים אין צורך, שהרי מדובר בסדרת ההמשך ל Dragon Ball Z – שהסיכוי שלא שמעתם עליה גם אם מושגים כמו "אנימה" או "מנגה" זרים לכם שואף לאפס. דרגון בול היא סנסציה עולמית, ואחד הפרנצ'ייזים ששימשו לאבני הבניין של קהילת האנימה והמנגה המערבית (ואני באופן אישי רואה בה אולי כסיבה העיקרית שבגללה הגעתי לתחום). למרות ששידורה של DBZ הסתיים לפני יותר מ 20 שנים – הסדרה לעולם לא באמת עזבה אותנו. סדרת ההמשך GT שיצאה מיד אחריה, ספיישלים, סרטים, משחקים, פארודיות אינטרנטיות – כל אלה שימרו את קהילת המעריצים והביאו את סטודיו Toei Animation להכריז באפריל 2015 שהם מחדשים המותג ויוצרים סדרת המשך שאפתנית שתגיע לכ 100 פרקים.

dbs2

עבורי זה היה סוג של חלום שהתגשם – תמיד תהיתי איך דרגון בול הייתה נראית לו היו עושים אותה בימינו, והשידורים החוזרים בצורת "דרגון בול קאי" באותם ימים, שהכילו פתיחים עם אנימציה חדשה ומלוטשת, גרמו לרעיון לקרוץ לי יותר מתמיד. ההכרזה לא הייתה מאוד מפתיעה, בכל זאת קדמו לה שני סרטים, Battle of Gods ב 2013 ו Fukkatsu no F ב 2015, שהוכיחו שבטואי מאוד מעוניינים להנפיש גרסה מודרנית לדרגון בול כל עוד ניתן – אך אני לא יודע אם אפילו הסטודיו הוותיק חזה את ההצלחה של הסדרה החדשה, שבתוך יפן עברה במדדי הרייטינג אפילו את וואן פיס, ובקהילה המערבית יש שהכתירו אותה לאחת מה "Big Three" של העידן הנוכחי ביחד עם וואן פיס ובוקו נו הירו אקדמיה.

כשיצאה אותה הכרזה אני למען האמת פחות התלהבתי. למרות החלום ההוא שייחלתי לו, שני הסרטים שיצאו באותה תקופה היו מאוד נחמדים, אבל שיחקו בעיקר על נוסטלגיה בזמן שהרעיונות שהוצגו בהם היו דיי ממוחזרים וחסרי מעוף יחסית לאלו שהציגה DBZ בזמנה. הצורות החדשות של פריזה וגוקו שהיו פשוט עוד משחק מיותר עם צבעים לא ממש תפסו אותי, וזה בוודאי שלא היה מעניין כמו מה שטוריאמה עשה במקור (עם כמה שאפשר להגיד שזה דומה). כמו כן, הניסיון הקודם של טואי לעשות סדרת המשך, מה שנגמר ב GT שלא ממש זכתה באהדה רבה (ובצדק), גרם לי להיות דיי סקפטי לגבי כל העניין. בכל זאת, החלטתי להשאיר את כל הספקות שלי מאחור ופשוט להנות מכך שאחת הסדרות האהובות עליי בכל הזמנים חוזרת למסך – מקסימום נקבל עוד GT, רע יותר זה כבר לא יכול להיות. האמנם?


התחלה מקרטעת

בואו נשים את הקלפים על השולחן. דרגון בול סופר התחילה רע. כמה רע? הרבה יותר גרוע ממה שיכולתי לדמיין. בהפקה החליטו משום מה שזה יהיה רעיון טוב לספר מחדש סיפורם של שני הסרטים שיצאו לאחרונה (ככל הנראה רעיון שנועד לאפשר למכור את הסדרה למדינות כמו ישראל בהם הסרטים לא הוקרנו מעולם), ומילא זה, אבל החליטו שכדי לתת לסדרה להיות ארוכה כמו קודמותיה – כדאי למרוח את העניין כמה שיותר. כך קרה שלא פחות מ 27 פרקים (!) עיבדו את אותם תסריטים (כלומר כ 3 שעות במקור נמתחו לקרוב ל 9 שעות – אולי קצת פחות אם מורידים איזה פרק פילר או שניים). למרות שהיו קצת שינויים שאיפשרו את הרחבת התסריט, הם לא ממש השפיעו על סדר האירועים, ורובם לא היו ממש מעניינים. ומילא כל זה היה נעשה טוב – האנימציה באותם פרקים הייתה מתחת לכל ביקורת, וקשה היה לפספס את המימס שצצו באינטרנט על כמה שהיא גרועה (כאשר פרק 5 כיכב בכמה סקרינשוטים מפדחים במיוחד – גם אם הם לא אינדקציה אמיתית כשמדובר באנימציה).

dbs3

גם על כך ניסיתי להבליג ולקוות שלפחות כשיגיע התוכן החדש באמת הסדרה תשתפר. דיווחים חדשים על הארק שיגיע גרמו לי להיות אופטימי – מדובר בארק טורניר שיציג לנו לראשונה ייקום נוסף מאלה שדובר עליהם לראשונה ב Battle of Gods – סופסוף דרגון בול תתחיל לחקור את הרעיונות החדשים שהוצגו. באותו זמן המנגה של סופר, המאויירת על ידי טויוטארו, מחליפו של היוצר המקורי אקירה טוריאמה, הקדימה מעט את מאורעות האנימה (שכן אינה סיפרה את סיפורו של הסרט Fukkatsu no F ואת Battle of Gods סיימה המנגה ב 5 צ'אפטרים בלבד מבלי לבזבז את הזמן), וניתן היה להתרשם סופסוף מהארק החדש. במנגה הארק התחיל מצוין – ההומור הרגיש במקום, הדמויות החדשות היו חביבות, וסך הכל היה דיי מעניין, גם אם לא עומד בסטנדרטים של פעם. לעומת זאת, כשהתחיל אותו ארק באנימה – אותן בעיות של הארקים הקודמים חזרו גם בו, ונראה שכל תוספת שלא הייתה קיימת במנגה כתובה כאילו היוצרים פשוט מזלזלים באינטליגנציה של קהל המעריצים. אותו ארק שנמשך מעט יותר מ 10 פרקים וגם כן לא הביא לשינוי המיוחל בסופר, וכמו כן פרקי פילר שהרגישו מיותרים ומעצבנים אפילו יותר מאלו של נארוטו, היו עבורי הקש ששבר את גב הגמל. אחרי 46 פרקים וכמעט שנה שדרגון בול סופר משודרת – נראה היה שהגיע הזמן לאבד תקווה ולנטוש את הספינה.


20 שנים של פער

יש שיטענו שהתרעומת על הסיפורים שהציגה סופר הייתה מוגזמת. בסך הכל דרגון בול תמיד הייתה סדרה דיי פשטנית שחוזרת על תבניות קבועות ובלי הרבה תחכום. כל עוד זה מחזיר את נוסטלגיית הילדות זה אמור לעבוד – כך כנראה חשבו גם בטואי כשהחליטו להחזיר את הסדרה לחיים, אלא שהצפייה החוזרת בקאי הוכיחה לי יותר מתמיד שאני לא כאן רק בשביל הנוסטלגיה. אני באמת אוהב את דרגון בול, וגם היום אני רואה בה סדרה טובה. כן, יש לה את התבניות שלה – אבל הרעיונות בה הם מאוד מקוריים (בעיקר ביחס לתקופה בה שודרה, הרבה רעיונות שנראים היום "חרושים" החלו כאן לראשונה, כשהם עוד לא היו כאלה) ולא מפתיע שהרבה סדרות הושפעו ולקחו השראה ממנה. הדמויות גם כן מצוינות, הכתיבה של טוריאמה נהדרת ומשלבת מצוין קומדיה, דרמה ואקשן במינונים הנכונים ללא רגע דל, ועולם הסיפור פשוט מרתק ובנוי היטב, גם אם ניתן למצוא בו כמה סתירות פנימיות פה ושם.

dbs4

גם אם אנחנו בקטע של להתלונן על מריחות, בואו, DBZ ממש לא דוגמה למופת לעניין. הסדרה הידועה ב "5 הדקות" שנמתחו לנצח בקרב בין גוקו לפריזה בכוכב נאמק שעמד להתפוצץ הן בדיחה שתופסת עד היום, ודקות שלמות בסדרה הדמויות יכלו להביט אחת בשניה מבלי לזוז. לפעמים אפילו חצי פרק התבזבז על שינוי צורה של אחת הדמויות (זוכרים את השינוי של סל לצורתו המושלמת? או את השינוי של גוקו לסופר סאייה 3?), אז למה להאשים את סופר בחטאים של סדרת האם שלה? ובכן, כי המצב קצת שונה. כאשר DBZ שודרה היא התבססה על המנגה שרצה באותו זמן והייתה צריכה לקחת מרחק ביטחון ממנה כדי שיהיה לה חומר מקור להתבסס עליו – בדיוק כמו נארוטו, וואן פיס, בליץ' ואחרות. לדרגון בול סופר אין תירוץ כזה – האנימה והמנגה הן ישויות עצמאיות ונפרדות, המתקדמות כל אחת בקצב שלה ובקו העלילה שלה ללא תלות אמיתית אחת בשניה, ואם רוצים בכל זאת לקחת מרווח זמן כלשהו – אין שום סיבה שלא לחלק את הסדרה לעונות כמו כל סדרה מודרנית היום. אני כמובן לא יכול להתחשב בכל הפרמטרים שלקחו בחשבון מפיקי הסדרה בהחלטות שהתבצעו – שבוודאי בחלקן יש אלמנטים כלכליים ושיווקיים דיי גדולים, בכל זאת מדובר באחת הסדרות היותר מכניסות של טואי, אבל אני נותן את נקודת מבטי על הנושא בתור מעריץ. בכל זאת, אני חושב שאותן מריחות שהיו ב DBZ לפחות נעשו ברוב הזמן בטוב טעם ובניסיון להדגיש את הדרמה שמתרחשת בה, ואפילו בפילרים שבה היו כמה רעיונות יצרתיים ומשעשעים.

dbs7

כך או כך, התוצאות שהתקבלו בפרקים ששודרו בשנתה הראשונה של סופר היו הרבה מתחת לסטנדרטים שהציבה אפילו דרגון בול GT, מה שגרם לי להעריך מחדש את הסדרה ההיא. אמנם GT לא השתוותה באיכותה ליצירתו של טוריאמה, אבל בניגוד לסופר היא לפחות ניסתה ללכת בכיוון הנכון ולהיות יצירתית מפעם לפעם. זה אמנם עניין של טעם, אבל אני חושב שזה מתבטא בעיקר בשינוי הצורה המרכזי שהוצג בכל אחת מן הסדרות. אתם יכולים לא לאהוב את סופר סאייה 4, אבל אין ספק שהיה מדובר ברעיון מקורי ושאפתני יותר, וכזה שלקח בחשבון אלמנטים מהסדרה כמו הזנב של הסייאנים והעובדה שהם הופכים לקופים, ונתן להם טוויסט יפה ומיוחד. סופר סאייה גוד ובלו לעומת זאת מרגישים כמו ניסיון גרוע לשחק על הסופר סאייה המקורי בעניין הצבעים, וגורמים ליצירות מעריצים שנוצרו במשך השנים בשלל צבעי הקשת וצורות השיער להראות פתאום הרבה יותר מוצלחות מהקאנון. גם בסגנון האומנותי – העיצוב המודרני של הדמויות בסופר הרגיש שהוא מאבד את הייחוד של המקור, את המצ'ואיסטיות והקיצוניות שהיו לו, וגם פלטת הצבעים שנבחרה אופיינה בצבעים רוויים להחריד, ביחד עם קווי מתאר שחורים ובעלי אותו העובי, שנתנו מראה קרטוני, דיגיטלי, וילדותי במיוחד (ושלא נדבר על הנצנצנים וההילות שנראים כל כך ממוחשבים לפעמים שזה פשוט כואב). אין פלא שיצירות מעריצים רבות במשך הסדרה ניסו לדמיין כיצד הייתה נראית סופר לו הייתה יוצאת בשנות ה 90 כמו Z ו GT, ומדהים כמה שזה נראה יותר טוב. כיצד ייתכן שסדרה של 2015 נראית יותר רע מעונתיה הקודמות שיצאו בשנות ה 90 ואף בשנות ה 80?

dbs5

אחד הדברים הנוספים שהפריעו לי הוא שינוי הטון – שנראה שנעשה הרבה יותר קומי ופחות ממוקד אקשן וקרבות דרמטיים. הבעיה העיקרית עם זה שזה פשוט לא עובד. למרות שדרגון בול החלה את דרכה כסדרה קומית, היא התפתחה עם השנים והסיפור הגיע לשיאים דרמטיים שמהם קשה לחזור אחורה, ואפילו לא מתאים לעשות כך בשלב זה. כן, DBZ הסתיימה עם סאגת בוו שהייתה קלילה יותר מהסאגות של סל ופריזה, אבל גם הקומדיה שבה נעשתה במינון ולא האפילה על החלקים הרציניים יותר, ובוודאי שלא פסחה על הזדמנויות לפיתוח דמויות וליצירת אירועים משמעותיים. בדרגון בול סופר הכל הרגיש חסר מטרה – הניסיונות להצחיק הרגישו רוב הזמן מאוד ילדותיים (אפילו בתור סדרה שמכוונת בעיקרה לקהל צעיר), העלילה לא באמת התקדמה לשום מקום, ואין שום לקיחת סיכונים. לא להאמין שאפילו בדרגון בול פוחדים להרוג דמויות פה ושם או לייצר נבלים מרושעים בעלי עיצובים משוגעים ושינויי צורה מוגזמים.

dbs21

גם הדמויות נעשו שטוחות מאי פעם – גוקו טיפש ואוהב להילחם, גוהאן חנון ווג'יטה טסונדרה – אפס ניסיון לעשות עם הדמויות האלה משהו מעבר ולפתח את אישיותן וסיפורן האישי. דווקא אלה מסוג הדברים שנעשו כל כך טוב ב Z לדעתי. גוהאן לדוגמה עבר תהליך של התבגרות מהיותו ילד בכיין ופחדן אל הגיבור שהציל את כדור הארץ מסל, פיקולו עבר מלהיות הנבל המתבודד לדמות אב עבור בנו של יריבו הגדול, ופיתח חמלה אמיתית עבור הילד שהיה בעבורו בתחילה רק כלי למלחמה בסייאנים, ואפילו גוקו עצמו הראה סימני בגרות פה ושם ולמרות שהוא עצמו לא השתנה אישיותית – הוא שיחק את תפקידו כגיבור הסדרה בצורה מושלמת. וג'יטה היה לדעתי הדמות המורכבת יותר בפרנצ'ייז והוא עבר תהליך מנבל חסר רחמים לגיבור שהקריב את עצמו נגד מאג'ין בוו. בדרך הוא נאלץ להתמודד עם עברו בכוכב נאמק במאבק נגד פריזה, לוותר על גאוותו ולבקש מגוקו שינקום את נקמת שבטו, בסאגת האנדרואידים נאלץ להתמודד עם ההכרה בבנו שהגיע מהעתיד ולראשונה לפתח יחסים אכפתיים, משפחתיים ואמיתיים שלא חשב שיגיע אליהם וסאגת בוו הביאה את דמותו לשיא כשהוא החליט למכור את נשמתו לבאבידי בשביל ליישב אחת ולתמיד את העניינים שלו עם גוקו – ובמאבק הסופי נגד קיד בוו אף להכיר בעליונותו של גוקו עליו. התפתחויות מהסוג הזה, שהפכו את DBZ להיות מה שהייתה, אינם עוד והדמויות בסופר מרגישות כמו פארודיה גרועה של עצמן.


חזרה למסלול? – סאגת טראנקס העתידי

באמת שבאותו זמן כבר חשבתי לוותר, אלא שאז התפרסמו חדשות על הארק החדש המתוכנן – ארק שיכלול את דמותו האהובה של טראנקס מהעתיד, ונבל חדש בשם "גוקו בלאק" שיהיה הנבל האמיתי הראשון בסדרה. לשם שינוי זה נראה שמחזירים את הסדרה למסלול הרציני, ושאולי שווה לתת עוד ניסיון. ובכן, קשה להגיד שזה ממש הצליח. הארק החדש בסדרה היה טוב בהרבה מקודמיו ואף הצליח לגרום לי להישאר – אבל זה היה טוב כמו ש GT היה טוב, מה שהוכיח שסופר בעיקר יודעת לעשות טיזינג עם קונספטים מוצלחים אבל לא יודעת ליישם אותם בפועל.

dbs8

גוקו בלאק אכן היה הנבל הראשון של סופר, והדמות הראשונה שהרגישה כמו איום אמיתי על גיבורי הסדרה החדשה – אבל הוא היה דיי רדוד סך הכל, ופחות מעניין לדוגמה מבייבי מ GT, והרגשתי שהיה שם פוטנציאל ליותר. זה נכון גם לגבי דמותו של זאמאסו, המועמד להיות הקאיושין של יקום 10, שהופיע גם הוא לראשונה באותו הארק (ואת תפקידו בסיפור לא אציין כדי לא לספיילר במידה וטרם צפיתם), אבל קשה להתווכח עם כך שהמדובב שלו, שינצ'ירו מיקי המצוין, נתן כאן הופעה מרשימה ביותר.

הסדרה עדיין נמרחה עם קרבות חסרי פואנטה לחלוטין והליכה הלוך וחזור בזמן שלא נתנה דבר – ובכלל, כל ההתעסקות עם הזמנים בסאגה הזאת הייתה תסבוכת אחת גדולה שפשוט הרגישה לא אמינה בעליל. מסע בזמן הוא עסק שצריך לדעת לעשות בצורה שתרגיש שהוא משמעותי והגיוני – DBZ הצליחה בזה בסאגת האנדרואידים, סופר פחות. ההומור עדיין שולב בסדרה, הפעם במינונים הרבה יותר נכונים, אבל לפעמים נתקע בנקודות כל כך לא מתאימות, ואפילו קריטיות לסיפור, שזה היה נורא. סיום הארק היה מבחינתי קטסטרופלי – למרות הבניה הטובה של המאורעות המובלים לארק לשאחריו, אין שום דבר מספק בסוף שהתקבל, ולא ברור אפילו למה הדמויות עצמן קיבלו את הסיום הזה בצורה שקיבלו אותו.

dbs9

מבחינת האנימציה חל שינוי לטובה בכמה פרקים, והרמה הכללית עלתה ונהייתה מעט פחות מביכה, אך השינוי הגדול הגיע בעיקר לקראת סיום הארק, כאשר כמה קטעים מוצלחים במיוחד הונפשו על ידי האנימטור המוכשר נאוטושי שידה (שמוכר לרוב בעיקר בזכות קטעי מפתח בוואן פיס). סגנונו המודרני של שידה לא דומה לשום דבר שנראה בעבר בדרגון בול (אפילו שהוא עצמו אינו זר לסדרה והיה נוכח גם בסדרות העבר) – אבל זה נראה מצוין, מלא תנועה, וזורם, ובדיוק מה שרציתי מדרגון בול כשייחלתי לאדפטציה מודרנית. קצת חבל שאפילו על עבודתו של שידה העיבו עיצובי הדמויות החדשות ופלטת הצבעים הרוויים הנוראית של סופר, ומה שהכי חבל כמובן זה שהיו כל כך מעט קטעים שלו.


השינוי המיוחל? ארק טורניר העוצמה

ארק טורניר העוצמה היה הארק האחרון והגדול ביותר של סופר. כל הדיבור על היקומים החדשים וההצגה של הדמויות החדשות במהלכה של DBS היו בילדאפ לאותו ארק גרנדיוזי ומובטח. אמנם אף אחד לא ידע שזה עומד להיות הארק האחרון – אבל למרות האכזבות הקודמות קשה היה שלא להתרגש מטורניר בסדר גודל כזה והחזרה של דמויות אהובות למסך, כאלה שלא קיבלו כמעט פוקוס מאז תחילתה של Z. בכל זאת באתי סקפטי. ידעתי שסופר אכזבה אותי כבר כל כך הרבה פעמים שאין טעם לפתח ציפיות, ושככל הנראה מדובר בעוד קונספט מעניין שיילך לעזאזל.

dbs10

באופן לא מאוד מפתיע – גם הארק הנוכחי נפתח ברגל שמאל. לטורניר הגדול קדמו קרבות קדם בין ייקום 7 לייקום 9 שהיו פשוט משעממים, מספר רב של פרקים מגוחכים לגמרי התבזבזו על בניית הצוות של ייקום 7, ועד שסופסוף התחיל הטורניר עצמו הוא הועבר בפרקים ארוכים של כאוס ולחימה בדמויות שגורמות לחיילים של פריזה (לא, לא זרבון ודודריה, החיילים הממש פשוטים) להרגיש כמו דמויות מאיימות. שמונה ייקומים השתתפו בטורניר – כל אחד מהם הורכב מצוות של עשרה לוחמים, ובניגוד לטורנירים אחרים, כמו למשל זה של Yu Yu Hakusho בו כל הקבוצות היו מעניינות מאוד בדרכן, כאן רוב מוחלט של הדמויות הרגיש שטוח, משעמם, ובמקרה של ריבריאן – כמו עצם בגרון. מלבד ייקום 6 ממנו כבר ראינו כמה לוחמים בארק קודם, הייקום היחידי שהיה באמת מעניין הוא ייקום 11 – אך גם בו חוץ משלושה לוחמים כל השאר הרגישו מיותרים לחלוטין.

dbs11

גם ההייפ שניסו לייצר לדמויות מייקום 7 של הגיבורים שלנו יצר בעיקר בעיות – קרילין וטנשין האן הרגישו מאוד מיותרים, גוהאן עדיין לא קיבל את הבמה המגיעה לו (שוב) והנסיונות להציג אותו כ"אסטרטג" היו דיי מגוחכות, פיקולו עדיין היה הבייביסיטר של גוהאן, ורושי הרגיש כל כך לא במקום וכל תירוץ לעובדה שהוא בכלל מספיק חזק בשביל להיות נוכח באירוע הזה נראה תמוה – אפילו יאמצ'ה כבר היה בחירה ריאלית יותר. חסרונו של מאג'ין בוו, אולי בין הלוחמים הבודדים שמספיק חזקים כדי שתהיה הצדקה להימצאותו שם, היה מאוד מאכזב, אבל דווקא החלפתו בפריזה הייתה אולי המהלך המבריק ביותר שנעשה מבחינת התכנון של הארק הזה. באותם פרקים פריזה כמעט ולא עשה כלום, אבל איכשהו כל סצנה בכיכובו, מהרגע שגוקו הגיע לגייס אותו וגם בסצנות במהלך הטורניר עצמו – היו פשוט תענוג לצפייה ופיצוי גדול על הארק של Fukkatsu no F הנוראי. אני עדיין חושב שהיה עדיף להחליף את רושי (או לפחות את קרילין) במאג'ין בוו כדי לקבל את הטוב משני העולמות – אבל לפחות משהו טוב כן יצא מכל העניין. דמות נוספת שהצליחה להפתיע לטובה היא אנדרואיד 17, שממנו לא היו לי כלל ציפיות. כמו דמויות אחרות, גם כוחו של 17 שגדל בצורה דרמטית מאז סאגת האנדרואידים נראה דיי מצוץ מהאצבע – אבל הוא סיפק כל כך הרבה סצנות טובות במהלך הטורניר שלא רק שהוא מראה ל"סופר 17" מ GT מאיפה משתין הרובוט, הוא היה אפילו יותר מעניין לצפייה מאשר דמותו המקורית ב Z. אנדרואיד 18 לעומתו – לא ממש סיפקה את הסחורה ובעיקר נשענה על עבודת הצוות בין השניים.

dbs17

היה ברור שכמעט כל הדמויות שהתכנסו לטובת הארק החדש היו רק כדי להמשיך לתת נפח של פרקים לסדרה, ושהחלק המעניין באמת יגיע רק כאשר ישארו רק הלוחמים הבודדים שבאמת שווים משהו – אלא שעד שזה הגיע היה כל כך הרבה זמן לסבול, שכבר לא ציפיתי לכלום. כאשר טואי החליטו לקראת אמצע הטורניר לפרסם וויז'ואל חדש כדי ליצור הייפ לספיישל של פרק כפול – כבר איבדתי אפילו את היכולת לנסות ולפתח ציפיות, ואז ראיתי את הספיישל. אותו ספיישל היה מבחינתי נקודת המפנה של דרגון בול סופר – הנקודה שכל כך ייחלתי לה שתגיע. באמצע הטורניר, משום מקום – החליטו לגשת סופסוף לעניינים ולספק לנו קרב רציני באמת עבור גוקו, והתפתחות דרמטית משמעותית. אותו ספיישל בקלות היה הפרק המהנה ביותר של סופר עד אותו רגע, ולמרבה המזל גם הפרקים שהגיעו לאחריו הציגו עליית מדרגה משמעותית מכל מה שנראה לפניהם. לראשונה זה הרגיש כאילו הכותבים, האנימטורים, וכל צוות ההפקה באמת מתלהבים להביא את הרעיונות שלהם למסך ולא מנסים רק לצאת מידי חובה. שורה של קרבות אפיים שנמשכו מאותה נקודה ועד סיום הסדרה גרמו לפרק השבועי של סופר להיות אחד האירועים שהכי ציפיתי להם במשך השבוע, והמעבר מיד אחרי זה לחיפוש התגובות על הפרק באינטרנט היה פשוט כיפי במיוחד. הכתיבה עדיין הייתה דיי חלשה, ועדיין היו כמה פרקים מיותרים פה ושם – אבל סופסוף היה שווה לדבר על דרגון בול שוב. סופסוף הייתה לי סיבה להיות בהייפ לקראת הפרק הבא. אחד הגורמים המרכזיים לאותה מגמת שיפור הוא הנבל התורן של הארק – ג'ירן, מי שהסתמן כבר מההתחלה כאיום המרכזי של הארק הזה, היה דמות נפלאה לייקום של דרגון בול. ג'ירן אמנם לא קיבל סיפור רקע משמעותי כמו שראוי היה שיקבל, ואל המוטביציה שלו לנצח בתחרות קשה היה להתחבר – אבל כדמות הוא פשוט עבד. הוא היה כל כך מאיים ובלתי מנוצח שכל קרב שהוא נכנס אליו גרם לי להישאב למסך ולתהות כיצד יצליחו לנצח את הבחור הזה.

dbs12

אחד הדברים שהפריעו לי ביותר בסדרה, האנימציה, השתפר פלאים. אל נאוטושי שידה שעליו דיברתי קודם לכן הצטרף גם האנימטור יויה טאקהאשי, שאמנם פחות התאפיין באנימציה תזזיתית ומהירה, אבל הביא לשולחן עיצובי דמויות נהדרים שהזכירו את הסגנון המצ'ואיסטי שכל כך התגעגעתי אליו מ Z, וכמו כן הצללות מושקעות ומסוגננות שלמרבה המזל הרבה מהאנימטורים האחרים ניסו לחקות גם כן. העובדה שבנוסף לצמד המוכשר הזה הוגדל צוות האנימטורים משמעותית מזה שהיה בארקים הקודמים, נתן לכל אחד מהם מרווח נשימה גדול יותר לעבוד ולהגיע לתוצאות טובות הרבה יותר – כך שגם הפרקים הפחות מרשימים לא נראו מאוד רע. כך הייתה צריכה להראות סופר כבר מההתחלה. לצערי הלו"ז העמוס של האנימטורים שעבדו על הסדרה גרם להרבה מאוד שימוש חוזר באנימציות שכבר שומשו בעבר בפתיח או בפרקים קודמים – לפעמים אפילו ברגעי מפתח ואפילו יותר מפעם אחת בפרק, מה שגרם לזה להיות בולט ומציק, אבל זה עדיין עדיף על המצב הקודם.

dbs13

יותר אפילו מהאנימציה, האספקט שחווה את ההשתפרות המשמעותית ביותר בארק "טורניר העוצמה" הוא כנראה פס הקול. זה לא שקודם לכן הוא היה רע, אבל יחסית לזה של DBZ הוא היה דיי משמים והוביל לתלונות רבות של מעריצים באינטרנט. קשה היה לי להיות במחנה שסולד כל כך מהמנגינות החדשות – שכן רובן נלקחו מעונתה האחרונה של דרגון בול קאי, ושם הן השתלבו לא רע בכלל לדעתי, אלא שכאן משום מה זה פשוט לא עבד. נכון, פס הקול החדש לא היה אפי כמו זה של קנג'י יאמאמוטו בעונתה הראשונה של קאי (שלצערנו התגלה שנגנב ממנגינות מוכרות אחרות מה שלא אפשר לו להמשיך עד היום), אך בקטעים כמו הפיכתו של גוקו לסופר סאייה 3, שובו של גוהאן ללחימה נגד מאג'ין בוו, והמיזוג של גוקו ווג'יטה לוג'יטו הוא לגמרי סיפק את הסחורה בקאי. בסופר, עד סאגת טראנקס העתידי, פס הקול פשוט לא נוצל כראוי לדעתי, וגם לאחר סאגה זו לא היה מספיק מגוון כדי שאוכל לשמוע אותו במשך כל כך הרבה פרקים ועדיין להתלהב ממנו. לשמחתי, פס הקול של סופר התחדש וקיבל כמה מנגינות חדשות ומעולות במיוחד מבית היוצר של המלחין מוריהיטו סומיטומו, שנראה שסופסוף הגשים את מלוא הפוטנציאל שלו. מגינות דרמטיות ומלאות אנדרנלין כמו The Final Death-Match, The Power to Resist ו Fierce Battle Againts A Mighty Foe הפיחו חיים חדשים בסדרה והאפילו בקלות על יצירותית הקודמות. למרות כל אלה, המנגינה האייקונית ביותר והחדשה של סופר דווקא לא הגיעה דרך סומיטומו, אלא דרך שיר של הזמר אקירה קושידה – Ultimate Battle בשלל גרסאותיה הפכה לאחד היצירות המוזיקליות הכי מגניבות שיצאו אי פעם מהפרנצ'ייז של דרגון בול, וכאשר היא הושמעה היה ברור שעל המסך מתרחש רגע בלתי נשכח. אני כן חושב שהשתמשו בה קצת יותר ממה שהיה צריך, מה שהוציא ממנה קצת את הייחוד שהיה לה בהתחלה, אך היא עדיין המנגינה האהובה עליי מהסדרה.


פינת הספוילרים

אם צפיתם כבר בסדרה אתם וודאי כבר יודעים מה היא נקודת המפתח שגרמה בשינוי ליחס שלי אליה באמצע הארק האחרון – וזהו הקרב בין גוקו לג'ירן. זה היה קצר, אבל זה נעשה בצורה כל כך מדהימה, והביא איתו את שינוי הצורה שלדעתי לגמרי עשה את הארק הזה – וזהו האולטרה אינסטינקט.

dbs15

כשהוצג לראשונה בתמונה, חשבתי שזה עוד אחד מהנסיונות הכושלים של טואי, שכבר מיצו את צבעי השיער והחליטו לעבור לעיניים – אבל אני מודה שהתבדיתי. מלבד הביצוע הנהדר, הרעיון של אולטרה אינסטינקט עצמו מאוד קסם לי – העובדה שמדובר יותר על טכניקה ומצב נפשי, שבניגוד לשינויים הקודמים לא מדובר בעוד בוסט סתמי למהירות ולעוצמה, אלא ביכולת להתחמק ולהתקיף באופן טבעי את היריב ולחזות את תנועותיו היה שינוי מרענן. נכון, מקורי זה לא, זה דומה לשארינגאן בנארוטו ולהאקי הראיה בוואן פיס, אבל זה עדיין נעשה בצורה יפה ומיוחדת כאן, והמראה של גוקו עם השיער ה"כמעט עומד" וההילה הכחולה הזוהרת היה מגניב ביותר. כמו כן, הרעיון שמדובר בטכניקה שאפילו האלים מכירים היטב ולא מצליחים לשלוט בה, והבנייה לקראת אותו רגע עוד מסאגת Fukkatsu no F באימונים של גוקו ווג'יטה עם וויס הצליחו להפוך את אותו רגע למספק מאוד.

דווקא בפרקים האחרונים כאשר הגיע גוקו לצורה המושלמת של האולטרה אינסטינקט – קצת פחות התלהבתי. השיער הלבן/כסוף לדעתי לא נראה טוב כמו השחור, ואני לא חושב שבצורה הזו בכלל יש צורך לשנות את צבע השיער. כמו כן, ההילות המוגזמות של גוקו וג'ירן בקרב הסופי יצרו לדעתי יותר מידי צבעים זוהרים על המסך שהסתירו את האומנות היפה שכן הייתה בו, וחבל, כי מבחינת אנימציה פרק 130 היה כנראה היפה ביותר של סופר, ואולי הצורה היפה ביותר שבה נראתה דרגון בול מאז ומעולם. הקרב הסופי של ג'ירן וגוקו כנראה יזכר לעולם כנקודת השיא של סופר, וכאחד הקרבות האייקוניים של דרגון בול, לצד הקרבות של גוקו נגד פריזה, סל, וקיד בוו – ובצדק.

dbs19

את השינוי החדש של וג'יטה פחות אהבתי למען האמת – לא הייתה מובנת הפואנטה של כוחותיו החדשים "מעבר לסופר סאיין בלו", והאישונים הגדולים בעיניים שלו, מלבד העובדה שהיו מיותרים שכן הוא לא הגיע לאולטרה אינסטינקט באמת, לא ממש נראו טוב כמו אצל גוקו משום מה (אולי זה העובדה שהאנימציה באותם פרקים לא הייתה מהמושקעות). ואם כבר שינויי צורה שכאלה – אם נחזור רגע לסאגת טראנקס, גם השינוי צורה החדש שלו הוקרץ משום מקום ולעולם לא הוסבר (למרות שעל זה עוד יכולתי לסלוח, על העובדה שהוא למד את ה"מאפובה", טכניקת חתימה הרסנית, מסרטון של פיקולו ב "GodTube" הייתה מבחינתי שפל חדש עבור הסדרה).

ייקום 11 בסופו של דבר דיי אכזב כמו שאמרתי קודם, אבל לדיספו היו כמה רגעים נחמדים נגד פריזה, וטופו גם כן הצליח להרשים מאוד כשקיבל את כוחותיו האלוהיים – למעשה הוא כל כך הרשים שהצורה שבה הוא הובס פשוט אכזבה אותי נורא. כמו כן, העובדה שג'ירן נשאר לבדו להילחם בארבעת הלוחמים שנותרו לייקום 7, שלמרות הכל לא הצליחו להתמודד מולו הדגישה אפילו עוד יותר כמה הוא מאיים.

dbs16

גם פריזה כמו שאמרתי קודם לכן – היה ההיילייט של הארק מבחינתי. זה לא משנה שבשלב מסויים הוא פשוט נהפך לשק חבטות – היה משהו כל כך מספק וכיפי בלראות אותו על המסך, גם כשהוא מצחקק בצחקוק ה "Hohohohoho" הידוע שלו, גם כשהוא זומם מזימות מהצד, וגם כשהוא עצבני ויורה לכל כיוון או קופץ חזרה לזירה משום מקום רק כדי לחטוף מכות. מאז DBZ לא נהניתי כל כך מלראות את פריזה על המסך, ונורא הצחיק אותי שכל פעם שהפילו אותו הוא עדיין נשאר על הזירה בזמן שכולם שוכחים מקיומו. באמת תיארתי לעצמי סיטואציה שבסופו של דבר הקרב בין גוקו לג'ירן נגמר בתיקו, שניהם עפים מהזירה וייקום 7 מנצחים בזכות זה ששכחו את פריזה שוכב על איזה סלע. זה לא בדיוק מה שקרה, אבל מה שהתקבל היה אפילו טוב יותר.

הסדרה כצפוי הסתיימה במשאלה להחזיר את כל הייקומים – נדוש ככל שיהיה, זה התבקש, וכל משאלה אחרת ככל הנראה לא הייתה יושבת כמו שצריך. לא ציפיתי שאראה בסופו של דבר את 17 עומד כמנצח של התחרות, אבל זה היה רגע מקסים ולגמרי הגיע לו. בכלל, אני חושב שלהשאיר את 17 ופריזה לעמוד לצד גוקו במאבק האחרון היה שינוי מרענן ביחס לכל הפעמים שדחפו לנו לגרון את עבודת הצוות בין גוקו ווג'יטה. רגע הסיום של הטורניר כאשר גוקו ופריזה משתפים פעולה על מנת להביס את ג'ירן היה אחד הקטעים האפיים ביותר שאני זוכר בדרגון בול אי פעם.

הפרק האחרון סיכם נהדר את הסדרה לדעתי. החצי הראשון היה קרב פנטסטי ומהיר, כאשר יויה טאקהאשי חזר לתת פוש אחרון ולגרום לקליימקס להראות טוב ככל שאפשר, וכמובן שלא היה רגע טוב יותר להשמיע את "Ultimate Battle" פעם אחת אחרונה ברגעים האחרונים של הטורניר. החצי השני גם הוא סיפק סגירה נחמדה ויפה לסדרה, וניכר שהייתה השקעה באומנות כדי לייצר כמה שוטים יפים ביותר לפרידה – גם בחזרתם של היקומים שנמחקו, וגם בתמונות של שיר הסיום בהן גיבורנו שבים לחייהם. ישנם עוד קצוות פתוחים, כמו פריזה שחזר לחיים וככל הנראה לא מתכוון לעשות לביתו בזמן הקרוב – אבל כל סיפור בשעתו.

dbs14

יכולתי לדבר על עוד המון נקודות נוספות בסדרה, ואני בטוח שאחרי שאחשוב עם עצמי עוד יעלו לראשי עוד המון קטעים שרציתי לדבר עליהם ושכחתי – אבל דרגון בול היא סדרה כל כך גדולה, ויש כל כך הרבה מה להגיד עליה, ומה לעשות שהכתבה צריכה מתישהו להסתיים.


סיכום

אין ספק שדרגון בול סופר סיימה בטון מאוד חזק. כל כך נהניתי ממנה ב 20 הפרקים האחרונים, שיכולתי להתעלם אפילו מבעיות הכתיבה והאנימציה שהיו בהם פה ושם. לו רק לא היו קודמים לאותם 20 פרקים טובים אותם 100 פרקים גרועים, ולו הסדרה לא הייתה מורחת את הזמן בכוח עם סיפור מחדש של סרטים שכולם כבר ראו, הייתי נותן לה ציון גבוה יותר – חבל, כי זה באמת נגמר מצוין. זו לא יצירת מופת, ובלי להתבסס על חומר שטוריאמה כותב בעצמו ולא רק נותן קווים כלליים אליו, כנראה שדרגון בול לעולם לא תהיה שוב מה שהייתה פעם – אבל בכל זאת יצאתי בהרגשה טובה ועם טעם לעוד. העוד הזה יגיע, יש את הסרט בדצמבר הקרוב שבינתיים נראה דיי מבטיח, ואני בטוח שהסדרה עוד תמשיך מתישהו. אני בכל אופן נשאר מעריץ נלהב של דרגון בול, וכנראה שלא אוכל להיפרד ממנה גם ברגעיה הפחות טובים, אז אני שמח שיש גם נקודות אור ושסופר הסתיימה בצורה חיובית שכזו.

dbs1

מה עבד:

  • הארק האחרון מלא בקרבות אפיים שמפצים על כל מה שהיה קודם לכן
  • האנימציה בפרקים האחרונים היא היפה ביותר שנראתה בדרגון בול
  • פס קול שמתחיל לא רע והופך גם הוא בארק האחרון לאחד הקליטים והמהנים של השנים האחרונות

מה פחות עבד:

  • שני הארקים הראשונים מבזבזים את הזמן על סיפורים שכבר הכרנו
  • הכתיבה לכל אורך הסדרה מרגישה כזלזול באינטלגינציה של הצופים
  • הניסיון בשליש הראשון של הסדרה לתת לה סגנון קומי יותר מבוצע בצורה מביכה וכלל אינו מתאים בשלב זה
  • מפחדת לקחת סיכונים בעלילה ובפיתוח הדמויות
  • עיצובי הדמויות והאנימציה לאורך רוב הסדרה נראים פשוט רע
grades4_6

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s