B: The Beginning

נטפליקס מתחילים להפציץ בזמן האחרון, ונראה ש Devilman: Crybaby ו B: The Beginning הן רק יריית הפתיחה. אלא שבניגוד לדווילמן, B לא יצאה בתחילת העונה, בתקופה שבה חובבי אנימה מחפשים סדרות חדשות לצפות בהן, מה שגרם לסדרה הזאת לעבור מתחת לרדאר של הרבה אנשים. מזל ששמתי עליה עין כבר מזמן. האם עכשיו כשנטפליקס נכנסו לתחום אנחנו צריכים להתרגל לשינוי שיטת העונות המוכרת לנו? ייתכן, אבל בינתיים בואו נדבר על B: The Beginning, יש דיי הרבה מה להגיד.


תעודת זהות

B: The Beginning הוכרזה לראשונה ב 2016 תחת השם "Perfect Bones" כפרויקט של נטפליקס בשיתוף פעולה עם סטודיו Production I.G והבמאי קאזוטו נקזוואה. מדובר בפרויקט הראשון של נקזוואה תחת כיסא הבמאי והיוצר המקורי, בנוסף לתפקידים שביצע פעמים רבות קודם לכן כבמאי אנימציה ומעצב דמויות.

הסדרה שיצאה החודש (מרץ 2018) כוללת 12 פרקים המתרחשים בעיר עתידנית ועוקבים אחר יחידת משטרה בשם RIS המנסה לעלות על עקבותיו של רוצח סדרתי הידוע בכינוי "Killer B" (על שם סימן האות "B" אותו הוא משאיר חרוט בכל זירת רצח). אל המשימה מצטרף קית' פליק – בלש מוכשר לשעבר ב RIS שפרש מתפקידו לפני עשור. באותו זמן נער מסתורי בשם קוקו (Koku) נאבק בכנופיית פושעים בעלי כוחות על טבעיים המשתוללת בעיר.


שמישהו יעשה פה סדר

אחת הסיבות שנמשכתי ל B (אקרא לה בקיצור כך מעכשיו) היא החזות שלה בתור סדרת סיינן-מסתורין שנראה שלוקחת את עצמה מאוד ברצינות, כזאת שמזכירה את Psycho-Pass ו Zankyou no Terror המעולות – אני מאוד אוהב סדרות אנימה בסגנון הזה. זה לא שהופתעתי לגלות אחרת, והסדרה הזו אכן מאוד דומה במובנים מסויימים לסדרות הללו, אבל כן הובהר כבר מהפרק הראשון שזה לא כל מה שהיא מתכוונת לעסוק בו. האלמנטים העל טבעיים שבה הם לא מהסוג שמשתלב טוב בדרך כלל עם סדרות מהסוג הזה – הם בולטים כאילו היה מדובר בסדרה בסגנון טוקיו גול ולא בסדרה מהסוג שהזכרתי קודם לכן.

שילוב הז'אנרים הזה שהוצג כבר בהתחלה גרם לי לחשוש ש B מנסה לקרוץ ליותר מידי קהלים ושבמקום סיפור קוהרנטי נקבל כאן בלאגן אחד גדול. "בלאגן" זו אכן דרך לגיטימית לתאר את מה שקרה, אבל דווקא לא מהסיבה שציינתי. עלילת הסדרה בנויה בקפידה ושילוב הז'אנרים תוכנן כראוי כך שהיא לא תרגיש כמו 2 סדרות שונות לחלוטין – אלא כקווי עלילה בעלי אופי שונה השזורים זה בזה ובלתי נפרדים. אז מהיכן כן נובע הבלאגן? בעיקר בעיות קצב.

B כאמור היא סדרה של 12 פרקים בלבד, אך הסיפור שהיא מנסה לספר הוא מורכב וכולל בתוכו יותר מקו עלילה אחד. התוצאה היא שבמהלך החצי הראשון של הסדרה צצה כמות דיי גדולה של דמויות, מתרחשים המון אירועים שלא ברור מדוע הם קורים ומה עומד מאחוריהם, וכאשר מגיעים לנקודה שמתחילים להסביר לנו דברים, זה נעשה בצורה שמפילה על הצופה בדקות בודדות ערימות של מידע שהוא צריך לעבד. קשה בתור צופה שיהיה אכפת לי מדמויות בלי שאני יודע עליהן דבר, עוד יותר קשה שיהיה אכפת לי בדיעבד מהדמויות אחרי שהן כבר אינן או רק כי החליטו להסביר לי את כל ההסטוריה שלהם על רגל אחת. זה חבל, כי העלילה של הסדרה מפותלת ומעניינת מאוד – גם אם לא כל הקונספטים כאן הם מאוד מקוריים, הם בהחלט נעשים בצורה טובה.


דמויות טובות שיכלו לקבל יותר פוקוס

קאסט הדמויות מוצלח, אך הוא סובל מאותה הבעיה. רוב הדמויות מאופיינות טוב ויכל להיות קל להתחבר אליהן – לו רק קיבלנו הזדמנות לכך. בפועל רובן משמשות כמעט כניצבים, וגם אלו שכן מקבלות קצת יותר זמן מסך מרגישות כאילו היה בהן פוטנציאל ליותר. למרות שהפרקים הראשונים מתעסקים במשימות של הצוות מ RIS וכן נותנים לנו קצת הזדמנות להכיר אותם – זה עדיין מרגיש מעט מידי ומזורז מידי לטעמי. הדמויות שבעיקר סובלות מאותה בעיית קצב הן דווקא הנבלים – שלא משנה כמה נראה שתפקידו של כל אחד מהם יכול להיות קריטי לעלילה, כמעט כולם בסופו של דבר מצטיירים כדמויות מאוד חד ממדיות ומשעממות. אפילו דמותו של קוקו, שהושקע בו סיפור רקע משמעותי והוא משמש כאחד הדמויות המרכזיות והחשובות ביותר לעלילה, מרגיש בסופו של דבר כמו צל של מה שיכל להיות.

בכל זאת יש כמה דמויות שכן זוכות לתשומת הלב הראויה ולגמרי עושות את הסדרה. אחד מהם הוא הנבל שעליו לא ארצה להרחיב כעת כדי לא להרוס את המסתורין (בשביל כך יש את פינת הספוילרים בהמשך), השניה היא לילי, שמוכיחה במהלך הסיפור שהיא יותר מסתם קלאמזית חצופה וחמודה, והאחרון והחשוב ביותר הוא קית'.

דמותו של קית' (המדובבת ע"י הירואקי היראטה הנהדר – הלא הוא סאנג'י מ One Piece) פשוט עושה את הסדרה. מדובר באחד הגיבורים היותר מגניבים שנתקלתי בהם בזמן האחרון (ומה לעשות, אני פראייר של טיפוסים גאונים באנימה) והסיפור שלו הוא כנראה זה שקיבל את היחס המשמעותי ביותר בסדרה, ובצדק. מערכת היחסים שלו עם לילי ושאר הדמויות בסדרה פשוט כיפית לצפייה, וכן העימותים שלו עם יתר הדמויות שלא קשורות ל RIS באופן ישיר. הבעיה היחידה לגביו היא שלמרות שהסדרה מוכרת טוב מאוד את כמה שהוא גאון ומוכשר, לרוב הוא מגיע למסקנות שלו בלי שבאמת נדע מה היה תהליך החשיבה – אבל ביחס לדברים אחרים שהיו חסרים בסדרה, זה באמת זניח בעיניי.


ערכי הפקה מהשורה הראשונה

למרות כל התלונות, יש הרבה דברים שנעשים טוב ב B. אחד מהם הוא הבימוי המצוין שלה. החל מזוויות הצילום, קומפוזיציות, הצבעים שנבחרו, והסצנות בסדרה שבנויות היטב ושומרות את המתח כמה שניתן. בעיקר בפרקים האחרונים, בהם היה צורך לעבור פעמים רבות מסצנה אחת לאחרת לסירוגין, הדבר בוצע ממש בסטנדרטים הולווידים והמוזיקה השתלבה מצוין.

מבחינת האנימציה גם כן הסדרה נראית מעולה – אין מה להתפלא כשמדובר ב Production I.G. כל הסדרות שלהם מהשנים האחרונות נראות טוב, ו B אינה יוצאת מן הכלל. הסטודיו כבר הוכיח בעבר את יכולתו לייצר סביבה עתידנית אמינה ויפהפיה ב Psycho-Pass שהזכרתי קודם לכן, ולמרות ש B פחות מתעסקת במד"ב – נופים, כלי רכב, ומסכים עדיין יזכירו קצת את הסדרה ההיא. עוד סדרה שהזכרתי קודם לכן היא Zankyou no Terror, שמעבר לז'אנר המסתורין המשותף לה ול B – על שתיהן עבד נקזוואה בתור מעצב דמויות, וכמו בכל הסדרות בהן שימש בתפקיד – התוצאה מעולה. יש כמה דמויות שנראות דיי גנריות, אבל רובן מיוחדות מספיק ומצוירות בסגנון שנע בין כמעט ריאליסטי לסגנון קצת יותר חופשי – מה שמאוד מיטיב עם ההנפשה של אותן הדמויות.

עוד אלמנט וויזואלי נחמד שהוסיף נקזוואה כאן הוא כיתובים מעופפים וזוהרים המייצגים את קו מחשבתם של הדמויות. הזכרתי קודם לכן את העובדה שלרוב לא ברור כיצד קית' מגיע למסקנותיו, וקשה להגיד שאותם כיתובים וציורים שמופיעים לשניות בודדות עוזרים במיוחד (וגם אם תעצרו את הפרק כדי לנסות להבין, ספק שתצליחו) – אבל מדובר בתוספת חביבה ומקורית.


פינת הספוילרים

הסוף של B הוא כנראה החלק האהוב עליי בסדרה. אם בתחילה קשה היה לי לעכל את מה שקורה, וחלק גדול מהזמן חוסר הידיעה הוביל לחוסר אכפתיות – אחרי שהכל סופסוף הוסבר זה נעשה מעניין בהרבה. עדיין קשה לי להגיד שזה סוף מספק – כל קו העלילה של קוקו דיי הלך לעזאזל לדעתי. לא יכולתי להתחבר לדמותו של מינאטסוקי שהיה הנבל המרכזי באותו קו עלילה ועשה את כל מה שעשה רק כי הרגיש נבגד בתור ילד. גם לדמותו של קוקו שכל מטרתו הייתה להתייחד עם יונה לא באמת התחברתי. שניהם היו דמויות דיי שטחיות עבורי והתגלית הגדולה על העבר שלהם לא עזרה במיוחד (שלא נדבר על איזנאמי והרייגי האחרים שאצלם כבר היה מאוחר מידי כדי שלמישהו יהיה אכפת). יונה גם כן הייתה דמות שלא היה אכפת לי ממנה – מה שגרם לה לדעתי להיות הדמות הכי מפוספסת של כל הסדרה. בכל זאת מדובר בדמות מפתח, שכמו קוקו היא אלה (או מה שזה לא יהיה), ומרגע שזכרונותיה חזרו היא לא עשתה דבר חוץ מלהיות בת ערובה (וגם לפני כן הייתה דמות שולית שהפתיע אותי שבכלל קיים לה תפקיד גדול בסיפור). המאבק האחרון בפני עצמו היה מאוד יפה מבחינת אנימציה, ואהבתי את השימוש של קוקו בנשק שהשיג בפרקים הראשונים מאיזנאמי, אבל כשבאותו זמן התרחש משהו מעניין הרבה יותר בין קיט' לגילברט – המחשבות שלי היו שם.

ובצדק, העימות הסופי בין קית' לגילברט היה בלי שום ספק השיא של הסדרה. גילברט בניגוד לנבלים האחרים בסיפור היה מאוד מעניין ובנוי היטב – החל מהמניעים שלו, ההסטוריה שלו עם קית', התוכניות שלו, והדיון שהתרחש לאחר מותו. למרות שמהתחלה ניחשתי שהבחור בחלוק הלבן מסתיר משהו – זה לא היה יותר מידי צפוי, והרגשתי שסך הכל הסדרה שתלה את הרמזים במידה הנכונה כדי שהתגלית לא תראה כזאת שבאה משום מקום (בניגוד לנבלים האחרים). העובדה שגילברט הצליח בסופו של דבר לגרום לקית' לירות בו למוות דיי הפתיעה אותי, אבל בדיעבד אני חושב שזו הייתה בחירה נכונה לסיים את הסיפור בצורה הזאת. קית' הודה שהפסיד לגילברט, ובכל זאת הסוף לא היה רע עבור הדמויות.

אם קו העלילה של קית' וגילברט היה היחיד, זה היה יכול להיות סוף שלם, אבל מכיוון שזה לא היה אפשרי – ישנה תחושה שיש עוד קצוות פתוחים. לא ממש ראינו מה קרה לקוקו ויונה לאחר שהקרב נגד מינאטסוקי הסתיים. לא ברור עדיין מה יקרה עם כל שאר הרייגי וכמה נשארו מהם, ובנוסף להכל ישנה הסצנה שאחרי הכתוביות עם קיריסאמה שרומזת דיי בבירור על עונת המשך – אך קשה לי לחשוב איזה סיפור נותר עוד לספר ביקום הזה שמצדיק עונה שלמה.


סיכום

בסופו של דבר B: The Beginning היא סדרת מסתורין טובה. יש בה אמנם בעיות בולטות שעלולות לגרום להרבה אנשים להרתע ממנה או לא להנות ממנה כמו שיכלו להנות – אך מתחת לכל זה מסתתר סיפור מסקרן ובנוי היטב שחבל לפספס. כזה שאם כן תצליחו להנות ממנו, הדבר הראשון שתרצו לעשות כשתסיימו את הסדרה הוא לצפות בה מחדש כדי לחוות את הדברים שפספסתם כשלא ידעתם את כל התגליות הגדולות.

ייתכן והציון שאני אתן "לא מגיע" לסדרה נוכח בעיות הקצב הקשות שהזכרתי, אך בסופו של דבר מאוד נהנתי ממנה, ואני מרגיש שיהיה לא הוגן לשפוט אותה בחומרה רק על פי אותו קריטריון בודד, שלולא הוא, ייתכן והייתה מקבלת ממני ציון גבוה אפילו יותר.

מה עבד:

  • סיפור מסתורין בנוי טוב שיודע לשמור על המתח.
  • יודעת לתמרן יפה בין הז'אנרים וקווי העלילה השונים.
  • דמויות מאופיינות היטב שקל להתחבר אליהן.
  • אנימציה, עיצוב דמויות, וכל אלמנט ויזואלי שהוא נראה מצוין.
  • סיום מאוד מספק.

מה פחות עבד:

  • חלק גדול מהדמויות לא מקבל מספיק זמן מסך כדי שבאמת יהיה אכפת מהם.
  • קו העלילה של קוקו מרגיש לא שלם.
  • משאירה את הצופים לפעמים יותר מידי זמן באפלה מה שגורם לאיבוד עניין.
grades4_8

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s