בשעה טובה סיימתי להשלים את כל יתר האפשרויות שיש לנובלה הויזואלית Doki Doki Literatue Club שאליהן לא הגעתי ביומן הקריאה שפרסמתי בבלוג (כמו כן השלמות ביוטיוב לחלקים שאליהם לא הייתי מודע כלל), ועכשיו זה הזמן לכתוב סופסוף את הסקירה המלאה והסופית. אמנם לא מדובר במשחק יפני, אך השפעות מדיום האנימה והנובלות הויזואליות היפניות עליו הן ברורות, ומכיוון שהוא כנראה קורץ יותר לחובבי אנימה ומנגה – אני חושב שאכן מקומה של הסקירה בבלוג הזה.

למי שכבר נמאס לשמוע כאן על המשחק הזה (או על מוניקה) – אל דאגה, זו הפעם האחרונה שאני מתכוון להעלות את דוקי דוקי כאן בבלוג (לפחות בעתיד הקרוב), ובימים הקרובים נחזור לדבר על אנימה וגם קצת מנגה.

---

תעודת זהות

Doki Doki Literature Club היא נובלה ויזואלית שפותחה על ידי Team Salvato בראשות דן סלבטו (שהיה אחראי על עיצוב המשחק, התכנות, הכתיבה והלחן – אדם מוכשר) ושוחררה לקהל הרחב בספטמבר 2017. מדובר במשחק הראשון של סלבטו והוא שוחרר אך ורק למחשב האישי (מסיבות טובות שנדבר עליהן בהמשך הסקירה) וניתן למצוא אותו בחינם ב Steam או באתר המשחק וכן להתקינו על מערכות ווינדווס, MAC, ולינוקס.

במשחק אתם נכנסים לנעליו של הדמות הראשית (הקרוי על השם שתבחרו לו בהתחלה), תלמיד תיכון שמגיע לבית הספר יחד עם חברת הילדות העליזה וחסרת האחריות שלו – סאיורי. מהר מאוד גוררת אתכם סאיורי אל מועדון הספרות בו תכירו שלוש בנות נוספות – יורי השקטה והמסתורית, נאטסוקי החמודה וחמת המזג, ומוניקה, נשיאת המועדון. המשחק מתנהג כדייט-סים כאשר במספר רב של נקודות בסיפור תוכלו לבצע בחירות שיקרבו אתכם אל בחירת לבכם (ועל אופן הבחירה הזה נדבר גם כן בהמשך) – כאשר מעל כל הסיפור מרחפת העננה המסתורית והמאיימת שהביאה עמה האזהרה בתחילת המשחק – המשחק אינו מתאים לילדים או לאנשים שמוטרדים בקלות.

לפני שנתחיל ארצה להגיד בשלב זה: כמו בכל סקירה אני אתייחס לספוילרים בפינה נפרדת כך שכל יתר הסקירה תהיה נקייה מהם ככל האפשר. עם זאת, מכיוון שאני חושב של Doki Doki עדיף להגיע ללא ידע מוקדם כלל לגבי מה מצפה לכם בו – אני ממליץ לכם ברגע זה לסגור את הדפדפן, להוריד את המשחק ולהתחיל לשחק לפחות עד לסופו הראשון. לאחר מכן כמובן שאתם מוזמנים לחזור ולקרוא את המשך הסקירה וכן את יומן הקריאה. אם אתם בכל זאת צריכים שכנוע נוסף – הסקירה כמובן לרשותכם.

---

עלילה ומשחקיות – רב הנסתר על הגלוי

כאמור דוקי דוקי הוא דייט סים, ומבחינה עלילתית למען האמת הוא דיי פשטני. הדמות שלכם תכנס למועדון הספרות בו תאלצו לעקוב אחר משימותיה של מוניקה שכוללות בעיקר כתיבת פואמות. הכתיבה מתבצעת על ידי בחירה של 20 מילים בכל פעם מתוך רשימה קבועה של קבוצות מילים. בהתאם למילים שתבחרו ולדמות שהאופי שלה מתחבר למילים הללו – תוכלו להרשים את אחת הבנות במועדון וכך להתקרב אליה. מכל הבחירות שתבצעו במשחק, בחירת המילים לפואמות שלכם תשפיע באופן החזק ביותר על כיצד יתקדם הסיפור, כך שאם יש לכם העדפה לחקור דמות מסויימת – זו הדרך המיטבית.

אם צפיתם במספיק סדרות אנימה שמתרחשות בבית ספר (וסביר להניח שכן אם אתם צופים באנימה), כנראה תזהו שהאופי של הדמויות הוא לא מורכב מאוד ומתאים לשבלונות הקבועות של טסנודרה, יאנדרה וכו'. המשחק מאוד גנרי בעניין הזה, אך בכל זאת הכתיבה משעשעת וכל דמות, שטחית ככל שתהיה, מסתירה מאחוריה סודות אפלים שתגלו ככל שתתקדמו במשחק.

זה אמנם נשמע משעמם, ואם אתם לא בדיוק מהסוג שחובב משחקי דייט סים שכאלה כנראה שהריצה הראשונה שלכם עם המשחק תהיה דיי משעממת ותגרום לכם לתהות מדוע קיבלתם עליו כל כך הרבה המלצות – אלא שהסוף של ריצה זו משנה לגמרי את אופי הסיפור. מבלי להרחיב יותר מידי ולהרוס את ההפתעה – לא רק שהסוף הזה מנוגד לגמרי לאופי החמוד שהמשחק הראה עד נקודה זו, הוא גם מהווה למעשה את נקודת ההתחלה האמיתית שלכם בהרתפקה הזו. כשתתחילו את המשחק מחדש, תגלו משחק אחר לגמרי, מסוג שלא נתקלים בו הרבה – וזה נעשה הזוי ומסתורי מרגע לרגע.

---

מוזיקה ואומנות

אחת הדרכים החזקות בהן דוקי דוקי מעבירה את הסיפור שלה היא באמצעות המוזיקה. למרות שמדובר במוזיקה שגם היא דיי רגילה לז'אנר, היא מתאימה מאוד לחלקו הראשון של המשחק והשימוש בה נעשה בצורה ייחודית עבור כל דמות. בהמשך המשחק, כאשר מגיעים לחלקים המעניינים באמת – המוזיקה משמשת להרבה יותר מזה. גם כאן לא ארצה להרחיב רבות, אבל השימוש הגאוני במנגינות המוכרות בצורה שונה לחלוטין ממה שהורגלתי אליה בתחילת הסיפור הייתה עבורי חלק בלתי נפרד מעיצוב החוויה הביזארית הזו.

סגנון הציור גם הוא דיי רגיל ביחס למה שאפשר לצפות מהז'אנר, וגם זה משחק לטובתו של המשחק כאשר יש דגש על קטעים שהם… פחות רגילים. בסך הכל המשחק דיי מושקע מהבחינה הזו, וזה ניכר גם בתמונות ה CG (תמונות שאינן דמות עומדת על רקע מסך), כאלו שמשיגים כאשר מתקדמים בסיפור – אך הרבה כאלה לצערי. לכל דמות תוכלו להשיג כ 2-3 תמונות כאלה, מה שדיי הגיוני ביחס לאורך הסיפור, אך בניגוד לנובלות ויזואליות אחרות כאן אין גלריה שתוכלו לצפות בה בתמונות שהשגתם, וזה קצת חבל.

---

שובר את החוקים

החלק הבאמת מעניין של דוקי דוקי מגיע כאמור לאחר שהגעתם לסופו הראשון, החל מנקודה זו דברים מתחילים להשתגע. הדמויות מתחילות להתנהג בצורה שאינה אופיינית להן, קיצונית הרבה יותר מבעבר, ומסרים שהמשחק שולח לכם עלולים להרים גבה או שתיים – רצוי מאוד לעקוב אחר ההערות השונות שנזרקות לעברכם בקשב רב ולשים לב לרמזים השונים. המשחק עושה שימוש חכם בעובדה שאתם משחקים בו על המחשב ולא על קונסולה כזו או אחרת, ומנצל את עובדה זו בדרך בה הסיפור מועבר, ובצורה מקורית במיוחד (אם אתם דואגים בנוגע לדרישות אגב – הסירו דאגה מלבכם, אין צורך במחשב גיימינג וסביר להניח למעשה שכל מחשב שנקנה בעשור האחרון יוכל להריץ אותו בלי שום בעיה).

בשלב זה כבר לא מדובר במשחק רגיל כמו שהבנתם – ובתור שחקנים תתחילו להבין שהרבה מסתתר כאן מתחת לפני השטח. אלא שגם בסיום המשחק, לא תיארתי לעצמי כמה שהאינטרנט מלא בכל כך הרבה תאוריות קונספירציה ובחקירת הסודות שמאחורי Doki Doki Literature Club – ולא תאמינו כמה רמזים ו Easter Eggs יוצרי המשחק השאירו בו. המשתמשים המכורים של Reddit ישבו וחקרו כל פינה, בדרכים שהשחקן הפשוט כנראה לא היה חושב אפילו לעשות, והתוצאות לא פחות ממרתקות. הטאצ'ים הקטנים האלה והרעיונות הגדולים שמסתתרים מאחורי דוקי דוקי לא רק הופכים אותו ליותר ממשחק פשוט, הם מרמזים אולי שהוא רק השלב הראשון במשהו גדול אף יותר.

---

פינת הספוילרים

כאמור המשחק מתחיל להשתנות לאחר הסוף הראשון בו אתם מוצאים את סאיורי תלויה בחדרה, והחל מרגע זה אתם מתחילים לאט לאט להבין שלא אתם אלו שמשחקים – המשחק משחק בכם. וליתר דיוק, דמות מאוד ספציפית בו, וזוהי מוניקה.

דוקי דוקי אינו המשחק הראשון בו קיימת דמות ששוברת את הקיר הרביעי, אלא ש Team Salvato הלכו רחוק עוד יותר – מוניקה לא רק מדברת אליכם. היא מזיזה לכם את העכבר, משנה לכם את האפשרויות כך שתוכלו לבחור רק אותה, שולחת לכם מסרים בתוך המשחק ומחוצה לו (בעזרת הקבצים), והיא מתמרנת את שאר הדמויות ואף מוחקת את הקבצים שלהן והכל כדי להשיג את הסוף שהיא רוצה מהמשחק.

הרעיון של "מי בעצם השחקן כאן?" היה לא פחות מגאוני לדעתי, והדרך בה הוא מבוצע מוכיח שגם בעידן המודרני יש משחקים שניתן לעשות אך ורק במחשב. Doki Doki Literature Club מאוד מסתמך על הפלטפורמה הזו כדי לספר את הסיפור שלו – והוא עושה את זה נהדר. גם עבור אלו שפחות מתמצאים וחוששים לגעת בקבצי המשחק – מוניקה נותנת לכם מספיק רמזים והנחיות בשביל לדעת מה עליכם לעשות (ומי שלא מוכן תמיד יכול להנות מהדיאלוגים הארוכים שנכתבו לה לסוף המשחק – ויש מספיק בשביל להחזיק אתכם יותר משעה, חלקם דווקא מאוד מעניינים).

עבור אלו שקצת פחות חוששים להתעסק ולחקור – יש המון מה לגלות. לאחר שסיימתם את המשחק פעם אחת והבנתם את הפואנטה, לנסות לשחק עם קבצי הדמויות יכול להביא לשלל סיטואציות הזויות, ואם תנסו לשחק עם השמירות גם לזה תהיה מודעת מוניקה. אלא שכל אלו כאמור, רק מגרדים את פני השטח למה שניתן לגלות אם נכנסים באמת לעומק – וכאן אפנה אתכם לסרטון התאוריה הבא בחלקו הראשון והשני, המסכם את הממצאים שנאספו ונותן תמונה מרתקת לגמרי על הדמויות והרמזים שניתנים במהלך הסיפור.

---

סיכום

ל Doki Doki Literature Club יש חזות שעלולה אמנם לגרום לרושם ראשוני מוטעה, אך מדובר במשחק עם המון מחשבה מאחוריו, וכזה שאפשר להגיד שבאמת מחדש ויוצר חוויה מקורית בעולם הנובלות הויזואליות והמשחקים בכלל. לא מפליא אותי שהמשחק נעשה כה פופולרי בזמן כה קצר ושבה את ליבם של מעריצים רבים, החרטה היחידה שלי לגביו זה שלא היה לי את הזמן לשחק בו מוקדם יותר. כשמשחק מהפכני שכזה מוצע בחינם ללא דרישות מיוחדות, יהיה כנראה חסר אחריות מבחינתכם לוותר עליו.

מה עבד:

• חשיבה מחוץ לקופסה בדרך בה המשחק מספר את סיפורו.
• ניצול מקסימלי של פלטפורמת המחשב האישי עליה הוא רץ.
• כמויות ה Easter Eggs והרעיונות שמאחוריו יגרמו לו להישאר בראשכם גם הרבה לאחר שתסיימו אותו.

מה פחות עבד:

• חוסר בגלריה ומספר מצומצם יחסית של ציורים.
• הריצה הראשונה של המשחק עד להשגת הסיום הראשון עלולה להיות מעט משעממת.
• מלבד הרעיונות השזורים בו המשחק מסתמך בעיקר על אלמנט השוק ולא על פיתוח עלילתי.