Full Metal Panic? Fumoffu

אני לא יודע למה, אבל איכשהו כל פוסט על Full Metal Panic! תמיד מתעכב (טוב טכנית היו רק שניים כולל זה). נקווה שהפוסט על העונה הבאה יגיע בזמן… פעם שלישית גלידה?


תעודת זהות

את Full Metal Panic! אין צורך להציג – סקירה על העונה הראשונה כבר כתבתי, וזוהי עונת המשך, או לפחות סוג של כזו. Full Metal Panic? Fumoffu אינה ממשיכה ישירות את העלילה של קודמתה, אלא היא יותר סדרת ספין אוף שמתרחשת איפשהו בין העונה הראשונה לThe Second Raid שהגיעה אחריה. גם "עלילה" אין כאן ממש – מדובר למעשה בקומדיית מצבים המכילה את הדמויות מהסדרה המקורית בסיטואציות יומיומיות.

Fumoffu יצאה כשנה לאחר סיום הסדרה המקורית, בעונת הקיץ של 2003, והפעם הסדרה עברה מידיהם של אנשי סטודיו Gonzo אל סטודיו Kyoto Animation.

אמנם מדובר בסדרה שאינה קשורה ישירות לעלילה של קודמותה, וכן ניתן להבין חלקים גדולים ממנה גם בלי לצפות בעונה הראשונה, אך בכל זאת אני ממליץ להגיע אליה אחרי שכבר צפיתם בעונה הראשונה במלואה, כך שאתם מכירים כבר את הדמויות ומערכות היחסים ביניהן.


יודעת מה היא רוצה

על העונה הראשונה של FMP רשמתי בזמנו:

מצד אחד סדרת אקשן שלוקחת את עצמה בשיא הרצינות, ומצד שני קומדיה רומנטית שמגחיכה את דמויותיה כמה שרק ניתן. המעבר לא תמיד נעשה בצורה חלקה ולא תמיד קל להכלה, והרבה בדיחות פשוט כבר לא עובדות בימינו.

וכמו כן:

ובכל זאת, FMP מספקת כמה מפניני הקומדיה היותר זכורים לי לטובה ממדיום האנימה.

וכן, זה פחות או יותר זה מסכם את הבעיה הגדולה של FMP, עליה גם כתבתי שהיא "מכונה ללא יעוד ברור" – המעבר החד מקומדיה נהדרת שלא לוקחת את עצמה ברצינות לסדרת אקשן סבירה שלוקחת את עצמה בשיא הרצינות.

ובכן, Fumoffu זונחת את האקשן והדרמה ומתרכזת אך ורק בקומדיה – וזו נעשתה משובחת יותר מתמיד, ותשכחו את מה שאמרתי על בדיחות שכבר לא עובדת – מדובר באחת מסדרות האנימה הכי מצחיקות שנתקלתי בהן מעודי, ואני לא מגזים כלל.


עלילה ודמויות

גם את הדמויות ציינתי כנקודת חוזק של FMP בעונתה הראשונה, ולמרות שהפעם הן מוצגות בצורה יותר שטחית ויותר מוקצנת – בז'אנר הקומי של הסדרה הנוכחית זה עובד נפלא. זה נכון בעיקר לגבי דמותו של סאגארה סוסקה שחוזר לגנוב את ההצגה גם הפעם. סוסקה הוא אחד הדמויות היותר הזויות שיצא לי להתקל בהן, ועם כמה שהוא עבד טוב כחייל גיבור ומכוון מטרה, אין שום ספק שהוא נמצא במיטבו בסצנות הקומדיה. הרצינות התהומית שבה הוא לוקח סיטואציות פשוטות מחיי היום-יום ומנסה ליישם בהן דברים שלמד בהכשרתו הצבאית, בלי יכולת ולו הכי קטנה להבין את הסיטואציה, יוצרים מצבים פשוט קורעים מצחוק.

גם מערכת היחסים בין סוסקה לצ'ידורי, שאמנם לא מתפתחת לשום מקום מבחינה עלילתית (אם כי יש כמה רגעים רומנטיים לא רעים), חוזרת בגדול ומספקת כמה פנינות קומיות בהן סוסקה מנסה לרצות אותה, להציל אותה, או סתם להבין את הדברים הפשוטים שהיא דורשת ממנו.

מכיוון שההתרחשויות קורות כאן בעיקר סביב בית הספר, הפעם מקבלים התלמידים את רוב זמן המסך בעוד החיילים של מית'ריל קצת נדחקים לאחור. כמה דמויות חדשות ביניהן מועצת התלמידים ועוד כמה נספחים נוספים לסדרה ומהווים תוספת מבורכת – כל דמות שנוספה הרגישה שייכת כאילו הייתה שם מהיום הראשון וכאילו נועדה להיות חלק מהסדרה הזאת מההתחלה. ובכל זאת, הסדרה מוצאת דרכים יצירתיות לשלב גם החלק הצבאי שבה ולתת לדמויות האהובות של מית'ריל פרקים בכיכובם. בקיצור, מי שחשש שיצטרך להיפרד לשלום מטסה, יכול לנשום לרווחה.

מבחינה עלילתית כמו שאמרתי כבר בהתחלה – אין למה לצפות כאן. זו סדרה אפיזודית שחלק מהפרקים שלה אפילו מחולקים לשני סיפורים קצרים, ואין כאן שום המשכיות. הסיפורים עדיין מצחיקים וכיפיים, אבל אני כן חושב ש 12 הפרקים של הסדרה הם דיי והותר בשביל סוג הכתיבה הזה. בסופו של יום, גם אם העונה הראשונה לא הייתה הכי מוצלחת בעולם, אני עדיין מתגעגע לסיפורים היותר רציניים, להתפתחות עלילתית כלשהי, ואני כן רוצה לראות איזשהם רגעי שיא שיצרבו בזיכרון שלי. לכן בשבילי, למרות כמה שאהבתי אותה, "פומופו" היא עדיין יותר נשנוש בין הארוחות מאשר מנה עיקרית – את זה אני מקווה שתספק העונה הבאה.


אנימציה – שיפור משמעותי

כאמור הסדרה עברה מסטודיו Gonzo ל Kyoto Animation (או בקיוצר קיואני). אלו השנים בהן לקיואני היה סגנון פחות ידוע ומקובע, וכמו כן גם פחות תקציב ככל הנראה. עם זאת, השיפור מורגש מאוד. יחסית לסדרה שיצאה ב 2003, ועוד קומדית מצבים, אני שמח להגיד שפומופו נראית פשוט נפלא.

במובנים מסויימים כן אהבתי קצת יותר את עיצוב הדמויות המפורט של Gonzo, אבל חוץ מהציורים המרשימים האנימציה בעונה הראשונה הייתה סטטית להחריד ודיי בינונית. פומופו לעומת זאת מרגישה הרבה יותר זורמת ומשוחררת, מלאת תנועה, עם צבעים יפים יותר וממש קשה להאמין שרק שנה מפרידה בין שתי הסדרות הללו.

כן אסייג ואומר שזה אולי לא הוגן לגמרי לשפוט, שכן פומופו אכן הייתה מלאה כולה רק בסצנות קומיות בחיי היומיום של הדמויות ולא היו בה סצנות אקשן מלאות ברובוטים שנלחמים האחד בשני. מכיוון שהעונה הבאה והרצינית יותר עדיין נמצאת בידיהם של קיואני, אני בהחלט סקרן לראות כיצד יראו שם קטעים מהסוג הזה.


סיכום

אם אהבתם את FMP כנראה שאין צורך לשכנע יותר מידי – פומופו היא הנאה מובטחת עבור חובבי הסדרה. אם ניסיתם את העונה הראשונה ולא התחברתם מספיק כדי להמשיך הלאה – אני עדיין ממליץ בחום לתת את הצ'אנס הזה, גם אם לא ל The Second Raid, לפחות לפומופו שלוקחת כיוון שונה לגמרי ומתעסקת אך ורק במה שהיא טובה בו באמת – בלהצחיק.

מה עבד:

  • אחת הסדרות הקומיות הטובות במדיום האנימה
  • שיפור עצום באנימציה וערכי הפקה
  • הדמויות היו ונשארו נקודת החוזק של הסדרה

מה פחות עבד:

  • לא מספקת את הצימאון להמשך העלילה
  • אין שום התפתחות אצל הדמויות או ביחסים ביניהן
grades4_8

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s