Pluto

המנגה הפותחת את קטגורית סקירת המנגות בבלוג היא "Pluto" של המנגקה האגדי נאוקי אורסוואה – מי שיצר גם את "Monster" ואת "20th Century Boys" המצוינות (והאהובות עליי מאוד). את המנגה הזו כבר רציתי לקרוא מזמן, ואף יצא לי להתחיל אותה כבר פעם אחת עד שהלימודים התחילו ו… זה לא ממש הלך. כעת, לאחר שסופסוף השלמתי אותה, ובאיחור של כמה שבועות התפניתי סופסוף לכתוב עליה – הגיע הזמן לעשות זאת.


תעודת זהות

https://i2.wp.com/static.tvtropes.org/pmwiki/pub/images/Pluto_title_3790.jpg"Pluto" היא מנגה שהתפרסמה בין השנים 2003-2009 במגזין Big Comic Original. המנגה מספרת מחדש את אחד הארקים של "Astro Boy", המנגה והאנימה המצליחה של מי שנחשב היום לאבי האנימה והמנגה המודרנית – אוסאמו טזוקה. בגרסתו החדשה לארק, מספר המנגקה נאוקי אורסווה את הסיפור בצורה ייחודית ושונה, המותאמת לז'אנר הסיינן והמסתורין בהם הוא נוהג לכתוב, ומעביר אותו בסגנון הציור הריאליסטי והאופייני למנגות שלו.

הסיפור מתרחש בעתיד בדיוני בו רובוטים החלו להיות כה מפותחים עד שהם השתלבו בחברת בני האדם ואף קיבלו זכויות משלהם. העלילה מתרכזת בגסיכט, בלש-רובוט מתקדם של היורופול, המנסה לפתור סדרה של מקרי רצח של רובוטים ובני אדם ברחבי העולם.


הערה קטנה לפני שאתחיל לעבור לדבר על מרכיבי הסדרה השונים: את 'אסטרו בוי' לא קראתי, וגם באדפטציות השונות שלה לא צפיתי, ולכן אני לא יודע באמת כמה מהרעיונות היו של טזוקה ומה חלקו של אורסוואה בסיפור, ולכן אשפוט את פלוטו כיצירה העומדת בפני עצמה.


אחד מעולמות המד"ב היותר משכנעים שנתקלתי בהם

אתחיל מהחלק שהכי הרשים אותי כשניגשתי לפלוטו – והוא עולם הסדרה. לא קל לחדש בז'אנר המד"ב – בעיצובים, במכוניות המעופפות, בהשתלבות הרובוטים בחברה, ואפילו בנושאים השחוקים של "מה מבדיל למעשה בין האדם למכונה?". ובכן, לפלוטו להפתעתי היו כמה נקודות מאוד מקוריות ומעניינות בנושא, שגרמו לכל ה setting שלה להרגיש ריאליסטי ומשכנע הרבה יותר מיצירות עתידניות אחרות שקראתי.

Pluto 68Pluto מציגה את רעיון השתלבות הרובוטים בחברה בהרבה גוונים של אפור. הם אמנם נמצאים בתפוצה רחבה, עובדים, מקימים משפחות ושאר פעולות אנושיות אחרות – אך המציאות המורכבת עדיין גורמת למצבם להיות לא מזהיר. בעוד ארגונים רבים נלחמים למען זכויות הרובוטים, אחרים רואים סכנה של ממש בנתינת מעמד שווה לאותם יצורים מכניים. סלידה והשקפות "גזעניות" (אם אפשר לקרוא לזה כך, בכל זאת מדובר ברובוטים) שכאלה הן תגובות שככל הנראה היינו רואים (או שנראה) בעולמנו שלנו בסיטואציה דומה, והדיונים הפוליטיים הללו שנמצאים ברקע הסיפור הם רק קרש קפיצה לנושאים מעניינים לא פחות.

מבחינה עיצובית אין כאן הרבה חדש – מכוניות מעופפות, גורדי שחקים, מסכי הולוגרמות וכלי נשק מתקדמים מעטרים את אותו עולם בדיוני ועתידני בדומה לסדרות אחרות בז'אנר. עם זאת, אותם אלמנטים לא שוברים את החוויה הריאליסטית שמנסה להעניק הסיפור – הם יחסית מתונים, נמנעים מהגזמות מיותרות וכן נראים בסך הכל אמינים ביחס לרוח התקופה.

עדיין ניתן למצוא כאן החלטות שהיום נראות קצת פחות הגיוניות ביחס לכיוון שאליו הטכנולוגיה מתקדמת. דברים כמו למשל צ'יפ זיכרון בצורה דיסק-און-קי שקיים אצל כל רובוט, שבעזרת העברתו לרובוט אחר אותו רובוט יכול לצפות בזכרונות שלו – מה שנראה כמו דרך העברת מידע דיי "פרימיטיבית" בעידן האלחוטי שלנו. זו בכל זאת מנגה שנכתבה ב 2003, כך שדברים מהסוג הזה דיי הגיוניים ולא באמת פוגמים באמינותו של העולם הבדיוני.


עלילה ודמויות

פלוטו היא סדרת מסתורין שהעלילה שלה בעיקר מתמקדת בשלבים לפתרון התעלומה הגדולה שעומדת מאחורי מקרי הרצח – את החלק הזה עושה הסדרה מצוין. Pluto מצליחה לשמור על המתח תוך כדי פיזור רמזים בצורה יצירתית ובאיטיות כמו שרק אורסוואה יודע לעשות. פלאשבקים והבזקים חוזרים שמשמעותם לא ידועה, סיפורים צדדיים שמתחברים בסופו של דבר לקו העלילה הראשי ושופכים אור נוסף על התעלומה, ופיסות אינפורמציה שחיוניותן לסיפור מובנת ככל שמתקדמים בו – כל אלה נעשים בצורה נהדרת לאורך כל הסיפור ומראים באופן מובהק את כישרונו של המנגקה הוותיק במנגות מן הסוג הזה.

לגבי הדמויות, תראו, בסך הכל מדובר במנגה קצרה והרבה זמן להתחבר לשלל הדמויות שהיא מציגה אין כאן. זה גם לא שהדמויות כתובות רע – להיפך. אפילו דמויות יחסית משניות מרגישות אמינות, מקבלות סיפור רקע מעניין, וקל להתחבר אליהן בסך הכל. הבעיה העיקרית שהפריעה לי באספקט הזה הוא דווקא הדמויות היותר מרכזיות שמהן ציפיתי למשהו קצת מעבר, משהו שיגרום להן להחרט לי בזיכרון.

File:176296-pluto epsilon robot manga large.jpgעם כל המאורעות שקרו במשך הסדרה, לא משנה לאילו מצבים מייאשים נקלעו הדמויות לא יצא לי באמת להתרגש מאוד מהסיטואציה. לא הזלתי דמעה על אף אחד, לא שמחתי בשמחתם, ובסך הכל הרגשתי שהסיפור הוא יותר מוכוון עלילה ופחות מוכוון דמויות. זה משהו שניתן להגיד גם על שאר הסיפורים של אורסוואה, וזה הגיוני לגמרי כשמדובר בסיפור מסתורין שכזה, שבסופו של דבר הרגש החזק ביותר שהוא מנסה לייצר אצל הקורא הוא מתח וסקרנות – ובזה הסדרה מצליחה בגדול. העניין שסיפוריו הקודמים של אורסוואה שקראתי הכילו נבלים בלתי נשכחים – מהמרתקים שנתקלתי בהם אי פעם, שרק רציתי ללמוד עליהם עוד ועוד ושכל פאנל בו הם הופיעו העביר בי צמרמורת, וכאן זה לא בדיוק היה המצב.

Umatarou Tenmaזהות הנבל בסדרה דיי ברורה מהסצנה הראשונה בה הוא מופיע, ואכן כשמתגלית התמונה המלאה לגביו מדובר בתמונה מרתקת ומספקת בהחלט – אבל בכל שאר הסדרה זה פשוט לא "זה". כן הייתי סקרן לגלות עוד, לדעת מה הסיפור שלו, אבל בשום נקודה לא הרגשתי שהוא הפתיע אותי ותפס אותי לא מוכן.

גסיכט לעומת זאת אכן יכל לשמש כפרוטגוניסט נהדר, והוא דמות מאוד מגניבה ללא ספק – אבל תפקידו בסיפור לפעמים מרגיש פשוט לא מספיק. ב 65 צ'אפטרים המנגה מעבירה בזריזות את סיפורם של דמויות רבות, זאת בנוסף לעלילה הראשית, וגם את הרקע של גסיכט אנחנו זוכים להכיר מספיק כדי לייצר הזדהות איתו – אבל התפתחותו כדמות מרגישה מעט מפוספסת. זה כמעט שם, אבל זה פשוט לא. מעבר לכך אצטרך להרחיב בפינת הספוילרים בסוף הסקירה.

דוקטור טנמה היה אחד הדמויות המסקרנות והכתובות בצורה הטובה ביותר לדעתי – הוא הרגיש לי באופן מוזר כמו איקארי גנדו מאוונגליון (אביו של שינג'י), ואני לא יודע אם יש ביניהם קשר ואם גנדו מבוסס עליו במקור – אך כשתצא האנימה של פלוטו, בבקשה שיתנו לטאצ'יקי פומיהיקו לדובב אותו.

בסופו של דבר ייתכן ובאתי עם ציפיות גבוהות מידי אחרי 'מונסטר' ו'ילדי המאה ה 20', ויתכן שהחיבור שלי לחלק מהקאסט היה גדול יותר לו ניגשתי לקריאה לאחר שכבר הכרתי אותם מ'אסטרו בוי'. ייתכן גם שבגלל הפשטות היחסית של הסיפור המקורי לא היה ניתן לעשות הרבה מעבר, אבל בחוויה הכללית שלי – היה טוב, אפילו טוב מאוד, אבל לא מצוין.


אומנות

http://i0.wp.com/thepulppress.com/wp-content/uploads/2014/05/pluto-comparaison.jpg?w=455ובכן, בחלק זה אין צורך להכביר במילים – נאוקי אורסאווה הוא אומן מנגה מהשורה הראשונה. את עיצובי הדמויות המקוריים כן הלכתי לראות לאחר הקריאה, והשינוים שאורסאווה עשה בהם כדי להתאים לאווירה הריאליסטית של הסדרה הם לא פחות ממדהימים.

מבחינת חלוקת הפאנלים, הרקעים המפורטים, קומפוזיציות וכל יתר הפרטים הקטנים – Pluto נראית נפלא בכל עוד ובכל פאנל. זה לא סגנון הציור הסטנדרטי שאנשים רגילים לחשוב עליו כשזה נוגע למנגה, ואולי לחלק מהאנשים הוא יראה מעט משעמם או מיושן, אבל לדעתי סגנונו של אורסאווה הוא ייחודי ומשלב בצורה אופטימלית בין ריאליזם לבין הקצנה של סממנים פיזים בדמויות שלו בהתאם לאישיותם. חלק מהדמויות כן נראות דומות מאוד לדמויות שהוא כבר צייר בעבר, אבל זה מובן בהתחשב בגבולות הריאליזם של הסגנון לשו ובהתחשב במגוון הרחב של הדמויות אותן הוא צייר במשך השני, זה לא משהו שמפריע יותר מידי.

מה שכן הייתי רוצה לראות יותר במנגות של אורסוואה זה פאנלים ועמודים יותר "נועזים", כאלה שקצת יוצאים מאזור הנוחות שלו ומכילים שימוש בקווים עבים, הצללות כבדות, ולא פוחדים להתפרס על עמוד או שניים אם צריך. זה לא שאין כאלה בכלל, ולמעשה Pluto מכילה יותר מאפיינים כאלה מאשר המנגות הקודמות של אורסוואה, אבל כנראה בגלל העובדה שמדובר בסיינן יש פחות ניסיון להרשים את הקהל בעזרת גימיקים "מגניבים" מהסוג הזה. זה דיי מובן לי, למרות שאני עדיין חושב שלא היה מזיק אם היה מנסה אורסוואה להשוויץ ביכולותיו האומנותיות מפעם לפעם.


פינת הספוילרים

כמו שכבר יצא לי להגיד קודם לכן, הקצוות בסדרת המסתורין הזו אכן נסגרים בצורה מספקת למדיי. זהותו האמיתית של דוקטור אברה בתור הרובוט המושלם, גוג'י, שנוצר על ידי דוקטור טנמה, אותו רובוט שהיה כה מושלם שהוא לא התעורר, הייתה תגלית מרתקת למדי והיוותה טוויסט מצוין לסוף הסיפור. זה היה טוויסט כה מושלם שאפילו אברה עצמו לא ראה אותו בא. כמו כן השימוש החכם לאורך כל הסיפור בעובדה שרובוטים אינם משקרים, זאת רק על מנת לחשוף בסופו שהרובוט המושלם לא רק שיכול לשקר, משקר בעצם לעצמו, הייתה לא פחות מגאונית.

מה שכן הפריע לי בדרך בה הסתיימה המנגה הוא המוות בטרם עת של גסיכט. בצ'אפטר 47, כעבור קצת יותר משני שליש מהמנגה כולה, מיד לאחר שגסיכט גילה ששיחקו עם הזכרונות שלו הוא מצא את מותו. אני בדרך כלל מעריך יצירות שיש להן את האומץ להרוג את הדמות הראשית, אבל אני מרגיש שגם זה משהו שצריך לדעת לעשות. אמנם הסצנה ההיא בוצעה בצורה יוצאת מן הכלל, אך היא השאירה בי חור מסויים שהסדרה פשוט לא הצליחה למלא לאחר מכן. הרגשתי שגסיכט לא מילא את כל הפוטנציאל שלו כדמות ראשית, ולמרות שהוא כן נאלץ לבצע החלטות רציניות פה ושם, הרגשתי שהיה צריך לקחת את זה רחוק יותר ולתת לו פוקוס גדול יותר בקונפליקט הגדול של הסיפור. המוות של אטום היה שוק והרגיש טראגי במיוחד, המוות של גסיכט שבא מאוחר יותר הרגיש לפעמים פשוט מיותר.

לאחר אותו מוות בילינו צ'אפטרים ארוכים סביב דמותו של אפסילון, שאמנם מעניין גם הוא, אך רחוק ממספיק כדי לסחוב עליו את הסיפור הגדול הזה לבדו, ובטח כשהסיפור הולך ומתקרב לקליימקס. לאחר מכן חזרנו שוב לאטום שקם לתחייה, ואני מבין כמובן שבתור סדרה שמהווה בסופו של דבר רק ארק קטן מתוך 'אסטרו בוי', ההחזרה של אטום לחיים והמאבק הסופי שלו נגד פלוטו היו בסך הכל מתבקשים, ולכן אני חושב שזו הייתה החלטה מצוינת. עדיין הייתי מעדיף שגם גסיכט ייקח חלק מסויים במאבק הסופי, ולא רק יוזכר כבדרך אגב על ידי אטום, מה שהיה נראה לי מעט מאולץ.

דבר נוסף אחרון שאכזב אותי, וגם תפס אותי מאוד לא מוכן, הוא בעצם הדרך בה הסדרה הסתיימה באמת – העמוד האחרון. מצאתי את עצמי תוהה אם זה באמת הסיום ואין המשך. בראו 1589 ששוחרר מכלאו הגיע, ככל הנראה לבקשת אטום, לחסל את דוקטור רוזוולט, אותו רובוט בגוף של דובי צעצוע שנבנה במהלך כל הסיפור כסוג של מאסטרמיינד שסיפורו ייחשף מתישהו. אני לא יודע מה תפקידו, אם הוא קיים בכלל, ב'אסטרו בוי' המקורית, אבל ב Pluto בסופו של דבר לא קיבלנו אף פיסת מידע ושום הרחבה אודותיו. זו הייתה דרך ביזארית במיוחד לסיים את המנגה, והשאירה אותי בעיקר עם הרגשה של עוד, בידיעה שהעוד הזה פשוט לא יגיע לעולם – וזה מה שמתסכל.


סיכום

Atomלמרות שהייתי נוקשה פה ושם, בעיקר כי אהבתי יותר את היצירות האחרות שקראתי של נאוקי אורסאווה, בסופו של דבר מאוד נהניתי מהחוויה שלי עם Pluto. כן ציפיתי למעט יותר, אבל זה לא מונע ממנה להיות בעיני מנגה מצוינת, ואחת שאני יכול להמליץ עליה בחום לאוהבי המד"ב והמסתורין למיניהם. בין אם צפיתם/קראתם את 'אסטרוי בוי', ובין אם אהבתם אותה או לא – אני חושב ש Pluto בהחלט כדאית עבורכם.

מעבר להיותה סדרה טובה בפני עצמה, היא מהווה סוג של חיבור בין מורשת טזוקה לעידן המודרני. החיבור בין טזוקה לאורסאווה הוא סוג של היסטוריה, ורק עבור כבוד למדיום הייתי אומר שזו קריאה חובה עבור כל מי שרואה את עצמו חובב מנגה.

אישית, הייתי שמח לראות חיבורים נוספים כאלה שיביאו קלאסיקות לעידן המודרני ויקבלו טיפול שכזה אצל אחד מטובי האומנים ביפן. אז בואו נדבר תכלס – מתי גרסה של אורסאווה לדרגון בול? כי את זה הייתי ממש רוצה לקרוא.

מה עבד:

  • עלילת מסתורין ששומרת על מתח לכל אורכה
  • ציור מוקפד עד הפרטים הקטנים ועיצוב מחדש של הדמויות נעשה בצורה נפלאה
  • תסריט אינטליגנטי המציג רעיונות מקוריים ומצליח לחדש בז'אנר שנשחק

מה פחות עבד:

  • חלק מהדמויות לא מספיק מעוררות הזדהות או לא מקבלות פיתוח מספק
  • סיום מעט מאכזב

grades4_8

תגובה אחת בנושא “Pluto

  1. אחלה סיקור, או כמו שאתה קורא לזה, סקירה. פלוטו בהחלט יצירה מעולה, אני חושב שאני מסכים לגבי רוב מה שאמרת, בעיקר לגבי הסוף. כמו כן היא רחוקה להיות היצירה הכי טובה של נאוקי, ש20TH, מאנסטר ובילי באט משאירים עליה צל ענק. אשמח לשמוע מה דעתך גם על שלושתן יום אחד, אני נהנה מהסגנון שאתה כותב ואיזור הספוילרים נותן גם לאנשים כמוני שנהנו כבר מהיצירה סיבה טובה לקרוא מה שאתה רושם.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s