המשחק הזה הולך ונהיה מוזר מרגע לרגע.
טוב, שוב לבחור למי להציג את הפואמה שלי. אני יודע למי לא. אני חושב שיורי ואני צריכים קצת פסק זמן אחד מהשניה.
אני בוחר בנאטסוקי.
נראה שהיא לא מתלהבת מהפואמה שלי ולא להוטה לדבר איתי. משהו שקשור לזה שאני מבלה זמן עם יורי. הייתי אומר לה שזה כנראה לא הולך לקרות יותר מעכשיו, אבל טוב, לפחות זה נגמר מהר.
אני ניגש למוניקה.
אני כבר הפסקתי לספור את כמות הדברים שכנראה לא הייתי צריך לראות במשחק הזה.
כן… מה את אומרת…
תשמעי, אני לא יודע מה הסיפור עם יורי, אבל זו לא אשמתי. היא צריכה טיפול.
אני חושב שאני מתחיל להבין על מה היא דיברה כשהיא אמרה "תחביבים מוזרים".
לא מאמין שאני אומר את זה – אבל יש דרכים יותר "בריאות" לתפוס ראש.
טוב כל אחת והסטיות שלה אני מניח… כל עוד אני לא כלול בהן.
מוניקה מסיימת להבהיר את העניין ומראה לי את הפואמה שלה.
כן… אני מבין את הרמיזות…
אני מתחיל להאמין שמוניקה באמת יודעת הרבה יותר ממה שהיא מספרת.
מוניקה מתחילה לתת את הטיפ היומי שלה – לזכור לשמור לפני בחירות.
כן מוניקה, שמעתי את זה כבר.
אליי?
מוניקה?
הולי שיט!
מוניקה לא מדברת אליי בתור הדמות במשחק, אלא אליי במציאות – היא שברה את הקיר הרביעי.
כך לפחות נראה לי, אבל המשחק ממשיך כרגיל.
טוב, עכשיו נותר לי רק לבחור ביורי.
אני פחות… בבקשה תרחמי עליי. לא התכוונתי לעשות שום דבר שלא הייתי אמור.
יורי נראית מאוד נלהבת ממה שכתבתי.
בואי נרגע יורי… נשים את הפואמה בצד רגע וננשום עמוק… את לא רוצה להתלהב יותר מידי…
את? מוזרה? פפפפפףף מה פתאום! את הכי לא מוזרה שיש!
יש לי רעיון יותר טוב – בואי נראה מה את כתבת.
טוב, אין לי מושג על מה מדובר פה.
היא אומרת שהיא כתבה את זה בעזרת עט שנפל מהתיק שלי אתמול. היא מצאה אותו ומאוד אהבה אותו. אם זה מה שעושה לך טוב יורי- את מוזמנת לשמור אותו.
יורי…
זה הולך ונהיה קשה משיחה לשיחה.
נהדר. אחרי הקודמת, אני מת לדעת מה יהיה כאן.
Nothing is real?
אוקיי… אולי… נעעע…
מוניקה אוספת אותנו שוב לדבר על הפסטיבל.
זאת דרך אחרת אחת להציג את זה…
מוניקה אומרת שמכיוון שאנחנו רק ארבעה אנחנו צריכים לעבוד קשה כדי למשוך אנשים למועדון בעזרת הפסטיבל. היא מוסיפה "נכון ארצ'ר?"
בשלב הזה זה לא שאני לא יודע להגיד לא. אני מפחד.
לפתע נאטסוקי מחליטה שהגיע הזמן להפסיק עם הבולשיט.
מישהי באה במצב רוח קרבי היום.
אולי. אבל כן יש לי חיבה מאוד גדולה לקאפקייקס.
כואב לי להגיד את זה מוניקה. אבל יש משהו במה שהביצ'ית הקטנה אומרת…
בתור זאת שיודעת הכל את אמורה לדעת את זה.
כן… אבל זה לא כזה נורא… יודעת מה כן נורא? זוכרת את סאיורי?
מה?! את הבאת אותי הנה!
קאפקייקס? אף פעם לא התכחשתי לזה את יודעת…
מוניקה מתיישבת על הכיסא בעצב.
היי… אולי משהו טוב יכול לצאת מכל הסיפור לא? כאילו, אם נתעלם רגע מהעובדה שמישהי בכתה בגלל זה… ומישהי אחרת חתכה את עצמה… ועוד אחת התאבדה…
יורי נוזפת בנאטסוקי על חוסר הטאקט, אך זו מודה שהמועדון בשבילה היה מקום מפלט וחששה שחברים נוספים יהרסו את זה.
לא יכול להגיד שאני לא מבין אותה, אם כי קשה להיות מומחא מזה שהיא אוהבת אותנו כי אנחנו לא פופולאריים.
נאטסוקי מחליטה ללכת הביתה לפני שתפרוץ בבכי, ואומרת שהיא לא מרגישה שייכת כרגע.
רגע! נאטסוקי!
אהההההההההה!!!!!!!!!!!
כן. מת על זה. חה חה. שקט. נחמד…
בואי לא ניחסף יורי…
אני מנסה להרגיע את האווירה.
אני אומר שמה שחשוב זה לא כמות החברים במועדון, אלא האיכות שלהם. יורי מסכימה איתי… סוג של…
זה רק אני או שהיא בוכה דם?
מסכים. מניח שזה עדיף מלהישאר שוב עם יורי לבד במצב הנוכחי.
