אני לא אוהב את המשחק הזה יותר.
נאטסוקי מתקרבת אליי… קרוב קרוב…
אה היי סאיורי… זה לא מה שאת חושבת! אנחנו רק הכנו קאפקייקס ביחד! דרך אגב, אסור לאכול מהם בינתיים. הם למחר.
נאטסוקי ממהרת ללכת ומשאירה אותי לבד בסיטואציה המביכה.
אני שואל את סאיורי איך קרה שהיא החליטה לבוא בסוף. היא אומרת שהיא רצתה לראות בעצמה.
עשיתי יותר כיף עם הקאפקייקס של נאטסוקי אם להגיד את האמת. אבל כן. זה בהחלט היה כיף.
אני… לא חושב שאלו דמעות של אושר.
יאפ. אלו לא דמעות של אושר בכלל.
סאיורי מתחילה להגיד שהיא רוצה להיעלם, ושעדיף היה לו היא לא הייתה קיימת ולא הייתי צריך לדאוג לה. אני מנסה להגיד לה שזה לא נכון אבל היא אומרת שמוניקה צדקה.
נכון… אני ביקשתי ממוניקה לעזור. מה לעזאזל היא אמרה לה הפוסטמה הזאת?!
אני שם את ידי על כתפה של סאיורי ומבטיח לה שהכל בסדר ושהיא לא מעמסה עליי. היא יכולה להירגע.
היא אומרת שהיא מפחדת.
ו… הגענו לשורש הבעיה אני מניח.
דיי סאיורי. אני חלש במצבים כאלה…
אני נאלץ לבצע החלטה. סאיורי…
כל ארבעת הימים האחרונים חולפים בראשי.
אני יודע שאני צריך לשמור אמונים ליורי. אני יודע שהתחלתי סופסוף להתקרב לנאטסוקי. אני יודע שאני רוצה קאפקייקס. אבל סאיורי… אולי בכל זאת…
אני מצטער. אני לא מסוגל.
אני אומר לסאיורי שמה שהיא צריכה כרגע זה שדברים יחזרו לשגרה. אני מבקש ממנה שתבטח בי כמו תמיד ושהכל יהיה בסדר בסוף.
אני מצטער… אני באמת מצטער…
היי היי בואי לא נגזים.
חוץ מזה שכל עניין המועדון והפואמות האלו זה מה שבכלל הביא אותנו למצב הזה מלכתחילה.
אני בכל אופן לא הולך לקרוא את הפואמה הזאת.
סאיורי מסכימה לסמוך על מה שאני אומר, אך מיד לאחר מכן פורצת בבכי ובורחת.
אני מרגיש נורא. בא לי לבכות גם, אבל אין דבר שיכולתי לעשות כנראה.
אני קם למחרת – יום הפסטיבל.
סאיורי כמובן לא באה ללוות אותי לבית הספר ולעזור לי עם הקאפקייקס, אבל זה היה צפוי.
אני הראשון שמגיע לכיתה ומוניקה מקבלת את פניי.
מוניקה אומרת שהיא ציפתה שסאיורי תבוא איתי, ואני מתחמק ואומר שהיא כנראה ישנה עד מאוחר.
היא אומרת שאני צריך להיות יותר אחראי לגביה.
סליחה?!
התירוץ של מוניקה לזה שהיא יודעת מה קרה זה שהיא נשיאת המועדון אז ברור מאליו שהיא תדע. התאוריה על כך שיש לה כוחות על הולכת ונראית ריאלית יותר מיום ליום.
אילו עוד דברים למשל את יודעת?
היא מתחמקת מלענות ומפנה את תשומת ליבי לחוברות הפואמות שהיא הכינה.
אני מתרשם ומדפדף בחוברות. אני מזהה מיד את הפואמות של יורי ונאטסוקי, אבל אז אני נתקל בפואמה של סאיורי – פואמה שעוד לא ראיתי.
אוי לי…
אני מתחיל לקבל את ההרגשה שסאיורי לא מרוצה ממה שקרה. ניחוש פרוע שכזה.
מוניקה שואלת אותי מה קרה ומדוע אני נראה כה מבוהל. נו באמת מוניקה, חשבתי שאת אמורה לדעת הכל.
אני אומר לה שאני רץ להביא את סאיורי והיא מאחלת לי בהצלחה.
אני מגיע לביתה של סאיורי ודופק בדלת. כמו אתמול, אין תשובה אז אני מרשה לעצמי להתפרץ פנימה.
אני עולה למעלה ודופק בדלתה של סאיורי אך היא עדיין לא עונה.
זאת קצת חדירה לפרטיות, אבל אין ברירה. אני נכנס פנימה.
הולי שיט!!!!!!!!!
אני מבין מהר מה עשיתי ורץ לתקן.
אני מנסה להטעין את השמירה האחרונה ואז מקבל הודעת שגיאה.
המשחק מתחיל מהתחלה.
מהההההההההההההההההההההההההההההההההההה
מההההההההההההההההההההההההה
לאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מה קורה כאן?!?!?!?!?!
אף אחד לא הכין אותי לזה!!!!!
זה אמנם נשמע כמו משהו שהייתי אומר… אבל זה כבר היה!
המשחק השתגע.
אני מגיע לבית הספר ביום הראשון, כשאני יודע שאני לא רוצה להצטרף לשום מועדון.
לפתע מוניקה פונה אליי.
קטע… גם אני לא.
שמעי מוניקה, את חייבת לעזור לי! את לא מבינה מה קרה!
מוניקה מספרת לי שהיא יצאה ממועדון הדיבייט והקימה את מועדון הספרות.
אני יודע את זה כבר מוניקה! זה לא מה שמשנה עכשיו! תקשיבי לי!
לא! כאילו, אני כבר חלק מהמועדון שלך… אהההה!!!!
מוניקה דיי!
לא! זה היה לפני חמישה ימים!
מוניקה מביאה אותי למועדון שלה ומציגה אותי בפני החברות – יורי ונאטסוקי.
כמו שאמרתי, אני יותר בחור של סטרטוספירה. תפסיקו לעשות כאילו אתן לא מכירות אותי!
יורי! את מכירה אותי נכון?! אחרי כל מה שעברנו!
נאטסוקי! את לא זוכרת שליקקתי לך את האצבע?!
לא לא. את לא זוכרת? למוניקה אין חבר והיא גיבורת על שנלחמת בחייזרים. כבר דיברנו על זה.
מוניקה מציגה לי את יורי ואת נאטסוקי שהיא סגנית הנשיאה. רגע… סאיורי הייתה סגנית הנשיאה! מה קרה לסאיורי?! בנות תקשיבו לי! משהו מוזר קורה פה!
מוניקה מושיבה אותי ויורי הולכת להכין תה.
כן… אני מאוד נהנה עכשיו… יודעת מי עוד נהנת?! סאיורי!
לא את הויז'ואל נובל הזה. תהיי בטוחה.
יורי מתחילה לספר לי על כך שהיא אוהבת סיפורי אימה.
יש לי הרגשה שעשיתי את השיחה הזאת כבר. עשיתי אותה.
לא. דיי. לא עוד פעם!
Isogashii 