Fate/Apocrypha

ממש לפני שנה, בדצמבר 2016, לאחר מספר טיזרים משמעותיים לעתידה של Fate שסיפקה Type-Moon, נראה היה ש 2017 הולכת להיות ה-שנה של הפרנצ'ייז. באותו זמן קיבלנו טריילר חדש ונוצץ ותאריך יציאה לסרט של Heaven's Feel, והכרזה על 2 סדרות חדשות בייקום הסדרה: Fate/Apocrypha ו Fate/Extra: Last Encore שהיו צפויות לצאת ב 2017.

Heaven's Feel שהיה מיועד להיות מוקרן לראשונה בספטמבר, נדחה בחודש, אבל הקהל המערבי (מלבד האמריקאים המעטים שגרו ליד בתי קולנוע שהקרינו את הסרט) יזכה לצפות בו רק בעוד מספר חודשים. Fate/Extra נדחתה גם היא ותתחיל את שידוריה רק בעונת החורף הקרובה, בסוף ינואר 2018. את Fate/Apocrypha לעומת זאת באמת קיבלנו השנה – הסדרה שהחלה בעונת הקיץ מהווה את הפינאלה לרצף הסקירות שלי עבור סדרות האנימה שהסתיימו בעונה הנוכחית, ואף חותמת את השנה כולה.

הערה קטנה לפני שנתחיל: בסקירה זו אתייחס לסדרה בהנחה שהצופים בה כבר מכירים את סדרות Fate/Stay Night ו Fate/Zero שיצאו נכון לנקודה זו – כלומר יהיו ספוילרים לסדרות אלו ללא אזהרה. הסיבה היא כיוון שאני לא חושב שנכון לצופים חדשים ממילא להתחיל ממנה (לפירוט נוסף מוזמנים לקרוא את הכתבה שפורסמה בשבוע שעבר "מאיפה להתחיל? – Fate"). ספוילרים ספציפיים ל Fate/Apocrypha ישמרו לפינה ספציפת בסוף הכתבה, כרגיל.


תעודת זהות

Fate/Apocrypha מבוססת על לייט נובל שנכתב על ידי יואיצ'ירו היגאשידה ואויר על ידי אוטוטסוגו קונואה ב 2012. הסדרה, מבית סטודיו A-1 Pictures, מהווה ספין אוף ל Fate/Stay Night של קינוקו נאסו ומתרחשת בייקום מקביל בו הגביע הקדוש נגנב בסוף המלחמה השלישית (שהתרחשה בתקופת מלחמת העולם השניה) על ידי משפחת מאגים בשם ייגדמילניה. לאחר מאורעות מלחמת הגביע הקדוש השלישית, מפציר דארניק ייגדמילניה, ראש המשפחה שהיה המאסטר באותה מלחמה, שהגביע הגדול בידיו ומקים ארגון מתחרה לאגודת המאגים. כעת, לאחר שנים רבות בהן הגביע הקדוש לא הופיע בפויוקי, מתחיל דארניק להתניע את תוכניותיו ומתחיל את "מלחמת הגביע הקדוש הגדולה".

במלחמה זו בניגוד למלחמות הרגילות על הגביע, מופעלת מערכת חירום המשנה את חוקי המשחק. מכיוון שהכוח אינו מתפזר אצל שבעה מאסטרים זרים וניטרלים, אלא מתרכז כולו אצל משפחת ייגדמליניה, החוקים החדשים קובעים שבמלחמה זו יבחרו 14 מאסטרים שיזמנו 14 סרבנטים, אלו יחולקו ל 2 קבוצות שילחמו האחת בשניה – הקבוצה האדומה הכוללת את המאסטרים של אגודת המאגים, והקבוצה השחורה הכוללת את המאסטרים של ייגדמילניה. כל קבוצה כוללת שבעה מאסטרים המחזיקים בשבעה סרבנטים מהקלאסים המוכרים: סייבר, ארצ'ר, לאנסר, ריידר, קאסטר, אססין וברסקר. בנוסף מזומנת סרבנטית נוספת בקלאס מיוחד בשם רולר (Ruler) המהווה את הכוח הניטרלי במשחק החדש ושומרת שהכללים לא יופרו. כעת, לאחר שכל הכלים נמצאים על הלוח – מתחילה מלחמת הגביע הקדוש הגדולה.


גדול יותר זה לא בהכרח טוב יותר

Fate/Apocrypha תוכננה במקום להיות משחק רשת, וה setting שלה המציב קבוצה נגד קבוצה ומספר כה גדול של דמויות במשחק אחד אכן מאוד מתאים לכך. בסופו של דבר הפך הפרויקט ללייט נובל ומשם עבר אדפטציה לאנימה עליה מדברת הסקירה. ב 25 הפרקים שלה מנסה אפוקריפה לעשות לא רק את מה ש Fate/Zero עשתה במספר דומה של פרקים (ו Fate/Stay Night גם כן, כפול שלוש) – אלא פי 2 מכך. לא פחות מ 14 סרבנטים שונים ממלאים את המסך בקרבות בלתי פוסקים, מה שמציב אתגר גדול מאוד בכל הקשור לפיתוח הסיפור והדמויות.

ואכן, קשה להגיד שהסדרה עמדה בגבורה באתגר הזה, וזו כנראה החולשה הגדולה ביותר של Fate/Apocrypha. בעוד הקונספט מאוד מרשים, כמות הדמויות גורמת לכזה כאוס על המסך שעלילה כבר הופכת למילה גסה. הדמויות עצמן דווקא מאוד מגניבות וחלקן מבוססות על אגדות שמאוד מסקרן לראות את הפירוש שלהן בייקום של Fate, אך לא באמת הרגשתי חיבור אמיתי לאף אחת מהן.

אם אמיה שירו, גיבור FSN לא היה כוס התה שלכם (ואכן מרבית התלונות ששמעתי על הסדרה היו עליו, לי אישית אין בעיה גדולה עם הבחור), כנראה לא תשמחו לדעת שהגיבור של אפוקריפה לא שונה בהרבה – רק רדוד הרבה יותר. סיג הוא הומונקולוס שהחיבור שלו לשורש העלילה דיי תמוה. כן, הוא נוצר על ידי ייגדמילניה בשלב מוקדם של המלחמה, אבל מה שהביא אותו לקחת את התפקיד הראשי זה שהוא פשוט… הצליח לברוח. אין לו סיפור רקע מרשים, אידיאולגיה, ונראה שהסיפור מנסה להכניס אותו בכוח למלחמה הזו ולתת לו את היכולת להשתתף איכשהו (גם כשזה בא על חשבון דמויות עם פוטנציאל להיות מעניינות בהרבה).

הדמות השניה שלוקחת תפקיד מרכזי היא Ruler, אותה אתם בוודאי מכירים כמצביאה הצרפתייה ז'אן ד'ארק שאינה חדשה לייקום של Fate וקיבלה הופעת אורח קצרה ב Fate/Zero. ז'אן היא אחת הדמויות היותר אהודות בפרנצ'ייז, כמעט ברמה של ארתוריה, ואם נתקלתם באיזשהו ויז'ואל של משחק הסמארטפונים המצליח Fate/Grand Order – היא כנראה ככבה בו. ההייפ הגדול סביבה ותפקיד המפתח שלה בעלילה עוררו אצלי ציפיות רבות לגבי הדמות, אך בסופו של דבר במשך רוב הסדרה היא שימשה בעיקר כבייביסטר של סיג – דיי מאכזב. לא רק שז'אן בקושי תפקדה כרולר, גם העובדה שזומנה בדרך לא שגרתית על ידי השאלתה של גופת נערה בשם לטישיה, לא באמת שיחקה כאן שום תפקיד, מה שהותיר בי בעיקר שאלות מדוע כל העניין היה נחוץ.

לגבי שאר הסרבנטים דעתי חלוקה. חלקם אכן כמו שנאמר, מגניבים ביותר, וגם אם לא קיבלו פיתוח דמות מיוחד או חקירה לעומק של אגדת המקור שלהן – הצליחו לספק לא מעט רגעים מוצלחים. מצד שני, הסדרה לקחה צעד קדימה לעומת קודמותיה בכל הקשור לפאנבייס שלה, ולא כולם כנראה יאהבו את זה. בפייט מאז ומעולם היה משהו שקרץ מאוד לקהל האוטאקואי, ודברים כמו החלפה של גיבורים אגדיים בדמויות של נערות חמודות הוא לא משהו זר לה – אך בפייט אפוקריפה יש לא פחות מ 3 דמויות כאלה – אחת מהן היא הרוצח הסדרתי והמוכר ג'ק המרטש, האססין של הקבוצה השחורה, שהפך ללולי קטנה (לא באמת ספוילר, זהויות הסרבנטים נחשפות מיד עם הצגתם). דמויות נוספות הקורצות לקהל זה הן אטלנטה, הארצ'רית של הקבוצה האדומה, עם אוזני החתול/שועל שלה, ואסטולפו, הריידר של הקבוצה השחורה, שאולי נראה כמו נערה צעירה ומתוקה – אך מדובר למעשה בגבר.

כש FSN הציגה משהו דומה עם סייבר בזמנו זה היה טוויסט מהפכני – אבל מה שעושה אפוקריפה מרגיש לי קצת מוגזם ואפילו הגחכה של העניין. אם Fate/Zero הסתדרה בלי שטויות כאלה ועדיין הצליחה ליצור עניין רב בכל אחד מהגיבורים שזומנו בה – אני חושב שגם סדרות פייט האחרות מסוגלות, אם כי נראה שהפרנצ'ייז בכל זאת הולך לכיוון שלקחה אפוקריפה (או לפחות זאת ההרגשה המתקבלת מהמשחק Fate/Grand Order ששובר שיאי פופולריות לאחרונה).

אם יש דמות שלדעתי כן הצדיקה את הפיכה לנערה היא מורדרד, הסייבר של הקבוצה האדומה – הדבר אמנם לא מתבקש מסיפורה, אך מרגיש כהמשך טבעי לארתוריה, שכן מורדרד היא הבן שמרד נגדה בסוף האגדה של המלך ארתור. גם מורדרד כמו שאר הדמויות לא מקבלת פיתוח משמעותי, אבל הרפרנסים לסיפורה של ארתוריה, אותה אנו מכירים, בהחלט עוזרים ליצור בה עניין ראשוני, ובסופו של דבר גם בזכות עצמה היא דמות מצוינת וכנראה המוצלחת ביותר בסדרה (לא סתם נכנסה לרשימת הדמויות הטובות של השנה אצלי). עיצוב הדמות שלה מזכיר את זה של ארתוריה אך הוא פרוע יותר בהתאם לאופיה הקשוח והמרדני, ומי ששיחק ב VN של FSN ושם לב לפרטים יבחין כנראה שעיצוב השיריון שלה כאן נראה בדיוק כמו בפלאשבקים שראינו במקור.

אבל מי שמכיר את פייט יודע שלא רק הסרבנטים הם העניין, ושגם המאסטרים משחקים תפקיד משמעותי, אולי אפילו יותר. זו הייתה נקודה חזקה במיוחד בסדרות פייט הקודמות – פייט זירו נתנה לכל אחד מהמאסטרים סיבה מעוררת הזדהות למדוע הוא מסכן את חייו עבור השגת הגביע הקדוש, ו FSN יצרה גם כן קאסט דמויות מצויין עם סיפור רקע שהחל עוד לפני תחילת המלחמה. פייט אפוקריפה לעומת זאת, מאכזבת מאוד בעניין הזה. הדמות היחידה שאנו באמת שומעים על עברה היא דארניק, שנראה מעניין תחילה, אך לא בדיוק עונה על הציפיות בהמשך. המאסטרים של ייגדמילניה כולם ללא יוצא מן הכלל הם גנריים ומשעממים לחלוטין, ללא שום סיבה להשתתף בטירוף הזה מלבד העובדה שהם חלק מהמשפחה הזו.

היחידים שבאמת מצליחים ליצור עניין הם שישיגו, המאסטר של מורדרד מהקבוצה האדומה וכנראה המקביל של קיריטסוגו בכל הנוגע לסגנון הלחימה שלו. את שישיגו אנו פוגשים כבר בתחילת הפרק הראשון כאשר הוא מקבל את ההצעה מאגודת המאגים להיות חלק מהצוות שייצג אותם במלחמה הגדולה, ומיד מרגישים שהוא הולך לשחק תפקיד חשוב. שישיגו זוכה לעיצוב באדאסי, רגעים מגניבים, מערכת יחסים מעניינת עם הסרבנט שלו ואפילו, הפלא ופלא – הצצה קטנה לסיפורו האישי. על חשיבות תפקידו במלחמה אמנם אפשר להתווכח, אבל הוא בהחלט אחת הדמויות היותר טובות של הסיפור.

המאסטר השני שמצליח למשוך את מירב תשומת הלב הוא קוטומינה שירו, נציג הכנסייה במלחמה הנוכחית וחבר גם הוא בקבוצה האדומה. צופי FSN ישימו לב מיד ששמו ועיצובו הם רפרנסים לדמותם של אמיה ושל קיריי – ושילובם של 2 האויבים המרים בדמות אחת היא מאוד מעניינת, גם אם אין לה באמת קשר אמיתי אל אף אחד מהדמויות. כבר בהתחלה ניכר כי שירו הוא אחד המושכים בחוטים במלחמת הגביע הקדוש, ודווקא על תפקידו בסדרה אף אחד לא יכול להתלונן, שכן מדובר באחת הדמויות החשובות ביותר לעלילה, והוא לא מאכזב לרגע.


אנימציה ואקשן – עומדת בגבורה במשימה

חלקכם אולי התאכזבו כששמעו שאת המושכות ייקחו הפעם סטודיו A-1 Pictures. לאחר Fate/Zero ו UBW 2014 של סטודיו ufotable, מעריצי פייט התרגלו להיות מפונקים בדרישות שלהם, ובצדק. בעוד הסדרות של ufotable הן מהנוצצות ביותר בשנים האחרים, סטודיו A-1 מוציא כל שנה המון סדרות ואצל רובן האיכות לא בשמים, אך נראה שהפעם ב A-1 הבינו את גודל האחריות שנפלה עליהם, ושלא מדובר בסתם עוד סדרה – מדובר בסדרה של פייט.

Fate/Apocrypha היא אמנם לא פסגת האנימציה, והמודלים של הדמויות לא תמיד נראים בשיאם, אך היא כן אחת מהסדרות היותר מושקעות שעשה הסטודיו, וקטעי האקשן הרבים שלה, בייחוד בפרקים האחרונים, קיבלו השקעה יוצאת מגדר הרגיל.

זה עדיין לא ufotable, וכמה שהאנימציה לא תהיה מושקעת, הבעיה הגדולה של אפוקריפה זה שהקרבות מורכבים בעיקר מפיצוצים והרבה תנועות מהירות, ופחות מכוריאוגרפיה אמיתית. בנוסף, בקטעי אקשן מסויימים ניתן לראות הרבה פעמים ירידה חדה ברמת הציור של הדמויות, וזה חבל כשזה קורה דווקא בפרקים היותר מושקעים של הסדרה. הרגעים הללו דיי מועטים ולכן יש תקווה שגרסאות הבלוריי יתקנו כמה מהפגמים, אבל כך או אחרת – אי אפשר לקחת מאנשי A-1 את העובדה שהם עשו מאמץ מיוחד בסדרה הזו, וש Fate/Apocrypha אכן נראית טוב ומספקת כמה מהקרבות היותר גרנדיוזים שנראו בפרנצ'ייז.

אם יש משהו שדווקא כן טיפה חורה לי בכל הקשור לאקשן הוא הסאונדטראק. שלא תבינו לא נכון, הוא נשמע מצוין והוא מאוד ממכר, הבעיה שהוא לא ממש מגוון. אין כנראה ולו פרק אחד שלא התנגנה בו המנגינה היידועה של הסדרה ששמענו עוד מהטריילרים, בווריאציה כזו או אחרת, ומגינות אחרות פשוט כמעט ולא קיימות. זה קצת חבל כי סדרות פייט הקודמות וכן ה VN המקורי זכו לפסקול מאוד רחב ומרשים.

בשירי הפתיחה והסיום לעומת, כן השקיעו ב A-1 והביאו שמות גדולים כמו EGOIST ו Lisa (שזו אינה הפעם הראשונה שהיא תורמת את קולה לפרנצ'ייז) – והתוצאה בהחלט מספקת.


תחילתה של מגמה?

כשניסיתי לבדוק מה דעת הקהל על הלייט נובל של אפוקריפה לפני תחילת שידורה נתקלתי בלא מעט תגובות הקוראות להנמיך ציפיות ומנסות להסביר שמדובר ביצירה של כותב מתחיל ולא משהו ברמה של הסדרות המרכזיות של פייט. כאמור, Fate/Apocrypha לוקחת כיוון מעט שונה מאשר אלו שלקחו Fate/Stay Night ו Fate/Zero (שגם הן עצמן היו דיי שונות באופיין). היא פחות מתעסקת בלספר סיפור גדול ויותר בלספק אקשן טוב, היא לא ממש נוגעת באידיאולגיה וערכים (וכשכן, התוצאה דיי מביכה), היא גנרית יותר מקודמותיה ומדברת הרבה יותר לקהל האוטקואי האובססיבי. יש שאומרים שככל שהייקום של פייט הולך ומתרחב הוא מתחיל לאבד מקיסמו ושיש ניסיון פשוט לחלוב את המותג עם כמות גדולה של סדרות ברמה לא מאוד גבוהה. בעוד שאני יכול להבין את הטענה, אני לא מסכים איתה.

לא אכחיש שאפוקריפה היא אינה הסדרה המבריקה בפרנצ'ייז, אבל כסדרה שמתעסקת בעיקר באקשן היא עושה עבודה לא רעה בכלל, ולמרות כל הקריאות להנמיך ציפיות אני לגמרי נהנתי ממנה ואני לגמרי בסדר עם מה שניסתה הסדרה לעשות. האם זה אומר שיש כאן התפשרות על הסיפור? לא בהכרח. Fate/Apocrypha אמנם לא דומה ל Fate/Zero הנחשבת בעיני רבים כפסגת הפרנצ'ייז, אך גם Fate/Kalied לא הייתה דומה, וכנראה שגם Fate/Extra המתחילה בקרוב לא תהיה.

אני חושב שהעובדה שכל סדרה מביאה משהו אחר לשולחן היא לא החולשה של Fate, אלא החוזקה שלה. כל אחת מהסדרות מתאפיינת בסגנון סיפורי שונה, בסגנון אומנותי שונה, ואפילו בסגנון אנימציה שונה המתקבל מהחלוקה של הסדרות לסטודיואים שונים בתעשייה. הפסיפס המיוחד שיוצרות סדרות פייט השונות הוא משהו שטרם נתקלתי בו בכל פרנצ'ייז אחר, והעובדה שהן עדיין מצליחות לשמור על הקונספט הבסיסי בלי להרגיש מנותקות לגמרי מהמקור, ועדיין מצליחות לשמור על הפאנבייס של המותג היא לגמרי סיפור הצלחה. גם Fate/Apocrypha אינה יוצאת מן הכלל בעניין זה, ובתור סדרה שאולי לא תקרוץ לכל אחד, מי שמאוד אוהב את הייקום של Fate כנראה שעדיין יהנה מהצפייה בה.


פינת הספוילרים

דווקא לקראת נקודת החצי של הסדרה, הסיפור לוקח תפנית נהדרת שחבל שהחלק השני בה לא מינף בצורה מספקת. התגלותו של קוטומינה שירו כאמאקוסה שירו טוקיסאדה, סרבנט מקלאס רולר שנותר מהמלחמה הקודמת, היא טוויסט נהדר שגורם לדמותו להיות אפילו יותר מעניינת. מטרתו להציל את האנושות לעומת זאת, טיפה מאכזבת. כן מדובר בהקבלה נוספת לדמותו של שירו מ FSN, והקבלה מאוד נחמדה, אך אולי זה מכיוון שאני לא מכיר לעומק את סיפורו של טוקיסאדה (עליו מודה, נאלצתי לקרוא בויקפדיה לאחר ששמעתי את שמו לראשונה בסדרה), כי לא באמת הצלחתי להתחבר לדמות ולהרגיש שאני מבין לליבו ומדוע הוא פועל כך. בסופו של דבר למרות ששיחק את תפקידו טוב לאורך כל הסיפור, הוא הרגיש בסופו כנבל דיי שטוח, והיה בו את כל הפוטנציאל להיות הרבה יותר מזה.

דווקא לגבי המאסטרים מהקבוצה האדומה הרגשתי שהיגאשידה (הכותב) עשה בשכל כשהוציא אותם מהמשחק ישר בהתחלה. גם כך היו דמויות רבות מידי שהסיפור לא הצליח להשתלט עליהן, ותוספת של חמישה מאסטרים נוספים כנראה שלא הייתה עוזרת במיוחד. עדיין חבל שלמרות ההקרבה הזו של כמעט קבוצה שלמה, דווקא המאסטרים של ייגדמילניה הרגישו כל כך בנאליים.

עוד דמות שהוקרבה בטרם עת היא סיגפריד – וזה היה אחד האכזבות הקשות שלי בסדרה. עוד מההתחלה נראה סיגפריד כאחד הסרבנטים המעניינים ביותר שיש לאפוקריפה להציע, אולי אפילו הכי מעניין מכל הקאסט (ודיבובו על ידי סוואבה ג'ואיצ'י כמובן נותן לו נקודות בונוס). אני מבין שהקרבתו הייתה הכרחית לשם מתן כוח ומשמעות לדמותו של סיג, אך אני עדיין לא אוהב את הדרך בה זה נעשה, את העובדה שזה נעשה בשלב כה מוקדם של הסיפור, ובכלל את דמותו של סיג. לפחות קיבלנו את הקרב החוזר נגד קארנה בסופו של דבר (ועוד איך קיבלנו).

הסדרה בכל זאת התחילה דיי חזק, כאשר הגיעה לשיא מסויים לקראת החצי כשהגענו להצצה שרואים בדקות הראשונות של הפרק הראשון, ואז נחלשה באופן משמעותי. אני לגמרי בעד בגידות ושינויי חוקי המשחק תוך כדי העלילה, אך המחנות החדשים שנוצרו לאחר חשיפתו של שירו והריגתו של דארניק לא הרגישו משכנעים במיוחד, וכל סרבנט הצטרף לאן שהצטרף בעיקר "כי ככה". מי שעזב את הסיפור בשלב זה עדיין הפסיד, כי למרות כמה פרקים יבשים, הפרקים האחרונים של הסדרה היו פשוט חווית אקשן יוצאת מן הכלל עם קרבות משגעים בזה אחר זה. אפילו דמותו של ג'ילס האהוב מ Fate/Zero קפצה לביקור ולמפגש מחודש עם ז'אן. אני נהנתי.

הסוף היה דיי קלישאתי וצפוי, אך סגר את הסיפור כמו שצריך. למרות שלא ממש קניתי אף פעם את הרומן בין סיג לז'אן, סצנת הסיום בה הם מתאחדים שוב הייתה בהחלט מחממת את הלב ו (ספויילרים למי שלא קרא את ה VN של FSN, קפצו מכאן לסיכום)רפרנס מצוין לאפילוג של FSN בו מתאחדים סייבר ושירו ובאבאלון – לגמרי סצנה נהדרת לסגור בה את הסדרה.


סיכום

Fate/Apocrypha היא אחת הפרויקטים היותר שאפתניים של סטודיו A-1 Pictures והדבר ניכר בהשקעה הרבה וביחס המיוחד שקיבלה. עדיין, לא מדובר בסיפור מבריק במיוחד, ואפילו באחד דיי גנרי. את הנקודות הרבות שהפריעו לי בסיפור ובדמויות ציינתי לאורך אחת הסקירות היותר ארוכות שנכתבו עד כה בבלוג, אך בסופו של דבר העובדה שכתבתי עליה כה רבות היא לא אכזבה, אלא אהבה לפרנצ'ייז אליו היא שייכת. מדובר בפרק לא רע ברזומה של פייט, שאם באים אליו בציפיות הנכונות אפשר להנות ממנו מאוד. היא לא תתאים לכל אחד, אך מי שמאוד אוהב את Fate – יימצא בה את מבוקשו.

מה עבד:

  • אקשן מצוין וקרבות מופרעים במיוחד
  • שימוש יפה ברפרנסים וקונספטים מהסדרה המרכזית
  • קאסט דמויות גדול ומאוד מרשים

מה פחות עבד:

  • כתיבה מעט רדודה ודיי דלה בעלילה ונפח סיפורי
  • דמויות שנראו כבעלות פוטנציאל גדול יותר לא הצליחו לממש אותו
  • פסקול שיכל להיות נהדר עם היה מעט מגוון יותר
grades4_7

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s