Ballroom e Youkoso

חריגה קטנה מלוח הזמנים כדי להביא לכם את הסקירה הזו כמה שיותר מוקדם – צפיתי כבר היום בפרק האחרון של Ballroom.

אז בלי הרבה עיכובים מיותרים – בואו נדבר על סדרת הריקודים הלוהטת של השנה.


תעודת זהות

Ballroom e Youkoso היא סדרת אנימה מעונת הקיץ האחרונה (2017) בת 24 פרקים מבית סטודיו Production I.G המבוססת על מנגה בעלת אותו השם (שעדיין רצה, אם כי כרגע בהפסקה קלה). העלילה עוסקת בנער בשם פוג'יטה טאטרה אשר מגלה לראשונה את עולם הריקודים הסלונים, זאת לאחר שהוא פוגש בחור גבוה בשם סנגוקו, המתגלה כרקדן מקצועי. טאטרה שמגיע אל הסטודיו של סנגוקו הוא טיפוס חסר ביטחון עצמי ולא לגמרי מבין איך נקלע לסיטואציה, אך לאחר צפייה בוידאו המכיל הקלטה מן אחת התחרויות בהן סנגוקו השתתף – טאטרה שמוקסם מהמראה המחוייך והתנועות של המנטור החדש שלו, מחליט להציב לעצמו מטרה להיות גם הוא רקדן מקצועי. זאת כמובן משימה לא קלה, בעיקר עבור אדם חסר ניסיון וביישן כמו טאטרה, אך הכישרון הטבעי וההתמדה של הבחור הצעיר מובילים אותו הישר אל במת הריקודים ומקנים לו חברים ויריבים חדשים איתם יאלץ להתמודד בדרכו החדשה והארוכה.


הריקוד רק התחיל

אני לא אוהב להתחיל בצורה שלילית, אבל אם כבר נגעתי בזה, הבעיה הגדולה כנראה של הסדרה היא שהדרך ה"ארוכה" הזאת היא לא יותר מ 24 פרקים – מספר שאמנם נחשב לא רע ביחס לסדרות העונתיות והקצרות שאנחנו מקבלים בשנים האחרונות, אך כל מי שצפה בסדרת ספורט יודע שמדובר במספר פרקים זעום שלא באמת יכול להכיל סיפור שלם בז'אנר. דמויות רבות מסדרות ספורט עוברות תהליך דומה של הכרה בתחום הספורטיבי החדש ועוברות ארקים שלמים של אימונים ותחרויות עד שהן מגיעות לעמדה של ספורטאי מקצועי.

אין הכוונה שבולרום מזרזת תהליכים (אם כי יש כמה בעיות קצב פה ושם), אלא שהיא פשוט רחוקה מסיום. סיום שלא צפוי להגיע בקרוב, וספק שיגיע בכלל, זאת משום שהאנימה כבר עקפה את חומר המקור בשלב זה, ולא נותר לה על מה להתבסס. עקב כך, קשה באמת להשוות אותה לסדרות אחרות בז'אנר, המעבירות סיפור יותר "שלם" (גם אם חלק גדול מהן רחוקות מסיומן גם הן). המסע שלנו עם טאטרה עוד רק בתחילתו, ולכן מרגיש כמעט לא הוגן לשפוט את הסדרה כפי שהיא כרגע, אבל אם נתייחס למה שכן קיבלנו – ההתחלה הזאת מאוד מבטיחה.


אל תתנו לנושא להרתיע אתכם

לפני שנתחיל לדבר על מה בעצם כן הסדרה מעבירה במסגרת הקצרה שלה, בואו נשים רגע את הקלפים על השולחן – נושא הסדרה עשוי להיות דיי מרתיע לצופים חדשים, בעיקר לגברים שבנינו. קל מאוד לחשוב שסדרה העוסקת בגברים רוקדים תהיה בעיקרה פאנסרביס עבור הקהל הנשי (והרי רק לא מזמן הסתיימה Yuri on Ice שבין אם יש בה יותר מפאנסרביס או לא – ברור לכולם במה נוגעים רוב הדיבורים סביבה). הסירו דאגה מלבכם – לא רק שלא מדובר בסדרת פאנסרביס (ואם כבר אנחנו שם, הייצוג הנשי זהה לייצוג הגברי – ככה שכולם מרוויחים), מדובר בסדרה שעוסקת בתחום הספורטיבי שלה בצורה הכי רצינית שאפשר.

באופן דיי אירוני, אם יש סדרה שבולרום מזכירה בז'אנר היא דווקא Hajime no Ippo המצ'ואיסטית. שתי הסדרות מציגות גיבורים חסרי ביטחון שסובלים מבריונות ועוברים מהפך חיובי באישיותם לאחר שמגלים את התחום הספורטיבי שלהם. גם סנגוקו וגם טאקאמורה, המשמשים מנטור ודמות שמושכת את הגיבור אל העולם התחרותי, מאוד דומים באישיותם הקלילה ומלאת הביטחון העצמי והאגו, והן בתפקיד שלהם בעלילה בתור הדמות שנותנת לנו זווית מקבילה על העולם התחרותי כאשר נמצאים בטופ – המקום אליו הגיבור אולי יגיע יום אחד.

גם דמות היריב – קיוהארו, דומה מאוד לדמותו של מיאטה מ Hajime no Ippo, בתור בחור צעיר בעל כישרון יוצא דופן והמון ניסיון שמקבל את זריקת המוטיבציה שלה היה זקוק ברגע שמבחין בגיבורנו החדש בזירה, בעל הפוטנציאל העצום לגדול ולהוות עבורו מכשול יום אחד (ובשני המקרים אפילו מי שמלבה את היריבות הוא סנגוקו/טאקאמורה!). בוא נגיד שלא הייתי פוסל את איפו כמקור השראה (אם כי בניגוד לאיפו, לטאטרה אין שום סיפור רקע שגורם לנו להאמין שהוא פיתח מיומנויות שמצדיקות את הכישרון שלו בריקוד, מה שמעט פוגע באמינות), אך תבניות עלילה הן לא הכל, ולבולרום יש עוד המון מה להציע, ודברים שאי אפשר למצוא ב Ippo או בסדרות ספורט אחרות.


הצלע הנשית – תוספת מבורכת

אם יש משהו שלבולרום יש יתרון בו על סדרות ספורט אחרות, זה העובדה שהתחום הספורטיבי שלה מבוסס על תחרויות בזוגות. אם נהיה ספציפים יותר – גבר ואישה. אפשר לפתח תאוריות קונספירציה פמניסטיות או אנטי-פמיניסטיות מפה ועד מחר על תפקיד האישה בעולם הריקודים הסלוניים, ועל למה הגבר הוא המוביל והאם הסדרה עצמה בכלל משדרת משהו סקסיסטי. אני לא אוהב טענות מהסוג הזה שנזקפות נגד כל סרט וסדרה לאחרונה ובוחנות אותו תחת זכוכית מגדלת עם צ'קליסט מוזר שכזה (וגם לא מבין כלום בריקוד, כך שעזבו אותי מזה), אבל אני יכול להגיד בשמחה שבולרום לא נותנת ממש פתח לדיון הזה. הסדרה נותנת תפקיד שווה, ולפעמים אף מכריע עבור הצלע הנשית בצמד, ומדגישה את החשיבות הן של הגבר, הן של האישה, והן של ההרמוניה בין שניהם בביצוע ההריקוד. כתוצאה מכך אנחנו מקבלים קאסט שחצי ממנו נשי, ושהנשים ממש לא שם רק עבור הקישוט. לא שאני חושב שסדרה טובה חייבת ייצוג נשי (או ייצוג גברי) כאיזשהו קריטריון, אבל אני שמח שכשזה נעשה – זה נעשה טוב.

בלי להיכנס לספויילרים (בשביל זה יש פינה מיוחדת בסוף הכתבה), הסדרה מעבירה היטב את הקושי ביצירת אותה זוגיות והרמוניה, ואף מציגה בצורה מרתקת למדיי יחסים בין זוגות שונים וגישות שונות איתן יש להתמודד כאשר נאלצים להחליף את בן הזוג.

בולרום יכלה בקלות להיכנס למלכודת הרומנטית ולהזניח את הספורט עבור זוגיות שהיא יותר מאשר אחת בימתית, ואני שמח שהיא לא עשתה זאת (לפחות בינתיים). כן, אני לא אתפלא אם בין טאטרה לבין הפרטנרית שלו תיווצר לבסוף זוגיות שהיא גם רומנטית, אך הבנייה האיטית של היחסים, והעובדה שהסדרה שמה את הפן המקצועי במקום הראשון, גורמים אפילו לתרחיש כזה להישמע דווקא לא נורא בכלל.


סגנון אומנותי המבטא היטב את הנושא

לפני שאכנס לתוספות שמעניקה האדפטציה לאנימה עצמה לחווית הצפייה, ארצה לדבר על מאפיינים ויזואליים שקיימים כבר בחומר המקור. הבולט שביניהם הוא ככל הנראה עיצוב הדמויות – או יותר נכון הצוואר שלהם. כן, הצוואר של הדמויות בבולרום דיי ארוך, מה שהפך לגאג ידוע מאז התחילה הסדרה, אך עם הזמן התרגלתי לעניין. אני דווקא לא חושב שמדובר בפגם, ולא חושב שהצוואר הוא אפילו העניין. לסדרה יש נטייה לגרום לגוף של הרקדנים להראות מוארך, ובעיקר בסצנות הריקוד, וזה תורם רבות לדינאמיות של אותן סצנות.

ריקוד הוא תחום שהיופי שבו נעוץ בתנועות הגוף. גפיים ארוכים, כמו גם צוואר ארוך, הן דרך להקצין את העניין ולתת לו נפח משמעותי יותר כשמדובר באנימציה או בציור. בדיוק כמו שמדיום המנגה יודע לנצל מאפיינים כמו עיניים גדולות כדי לבטא רגשות בצורה מוקצנת יותר, ועושה זאת בהצלחה כבר שנים ארוכות, אני חושב שיש גם מקום לסוגים אחרים של הקצנות. זה לא שבולרום היא הסדרה היחידה שעושה שימוש כזה בסגנון אומנותי, אך צר לי כל פעם מחדש לשמוע תלונות על חריגות מהנורמה. לדעתי זה מבורך – וזה נראה נהדר.

גם מעבר לאותם איברי גוף מוקצנים, ניכרת הבנה טובה של המנגקה, טאקאוצ'י טומו, במאפיינים אומנותיים שהיא שילבה בציוריה. דוגמה נוספת תהיה בחירת הצבעים – בעיקר צבעי השיער של הדמויות הנשיות. בולרום מציגה 3 פרטנריות מרכזיות שונות בתכלית באישיותן ובסגנון הריקוד שלהן, ולכל אחת הצמידה המנגקה צבע שיער המתאים בדיוק לאישיות זו. מדובר אמנם בשיטה דיי נפוצה כדי ליצור הפרדה בין הדמויות, אך לרוב לא ניכר שימוש כל כך מדויק בה כמו כאן.


אנימציה ומוזיקה – מספק בהחלט

אם סגנון האנימציה נראה לכם מוכר – זה לא במקרה. על האנימציה הופקדו אנשי Production I.G שעבדו רק לא מזמן על סדרת ספורט אחרת – Haikyuu!!. שתי הסדרות חולקות את אותו מעצב דמויות, ומאפיינים רבים באנימציה אכן נראים דומה, וזו נקודה חיובית, שכן האנימציה בהאיקיו היא מעולה (אולי הטובה ביותר מבין סדרות הספורט שצפיתי בהן).

עם זאת, אני לא חושב שבולרום עמדה ממש באותם סטנדרטים נוקשים של Haikyuu!!. הצופים חדי האבחנה כן ישימו לב מידי פעם לדמויות CGI שרוקדות ברקע, או לכך שדווקא בזמן הריקודים יש שימוש רב בתמונות סטילס ולא באנימציה של ממש. גם שימוש חוזר באנימציות מוכנות מפרקים קודמים נעשה כאן יותר מפעם אחת. למרות הכל, אני לא חושב שמדובר בפגיעה משמעותית בחווית הצפייה, והסדרה עדיין נראית טוב מאוד וסצנות רבות כוללות אנימציה מרהיבה לגמרי. אם לא תחפשו את הפאשלות, כנראה שגם לא תמצאו אותם.

גם בגזרת פס הקול אני סך הכל מרוצה. לא הייתה ולו סצנה אחת שהרגשתי שהמנגינה בה היא לא במקום או לוקה בחסר. לא מדובר אמנם בפס הקול הכי קליט, וכנראה שלא אזכור ממנו דבר בעוד כמה שבועות, אך הוא עדיין לא רע בכלל. שירי הפתיחה והסיום דווקא כן ראויים לשבח יותר מהרגיל – בדומה להאיקיו גם כאן קיבלתי הרגשה שהסדרה מצאה את הסגנון המוזיקלי המתאים לה בדיוק, ושירים אלה מתנגנים וימשיכו להתנגן אצלי כנראה לעוד זמן רב (בעיקר הפתיח השני והמעולה).


פינת הספויילרים

הדמות המרכזית בקאסט שלא יכולתי לגעת בה בפסקאות הקודמות, כי תפקידה בסדרה מהווה סוג של ספויילר בפני עצמו – היא צ'ינאטסו, ומדובר באופן מפתיע באחת הדמויות היותר מעוררות מחלוקת שנדונו בשנה האחרונה.

אני אישית מאוד אהבתי אותה, אך המקטרגים ושונאי הטסונדרה למיניהם (שמפספסים לגמרי את היופי שבטייפ הזה, אבל זה כבר לכתבה אחרת) קוראים לסקול אותה באבנים על התלאות שהיא מעבירה את טאטרה. לא אגיד שזה לגמרי לא בצדק (ואכן במקומו הייתי קם ועוזב כבר מזמן), אבל אני חושב שבתור דמות צ'ינאטסו היא בדיוק הפלפל שבולרום הייתה צריכה, ושטאטרה עצמו היה צריך כדי להתפתח כדמות. מוטיב חוזר בסדרה הוא הסגירות של טאטרה והביישנות הלא מתאימה לתחום הספורט הראוותני הזה. אם יש מישהי שתגרום לטאטרה לא רק לאתגר את עצמו, אלא גם לעבור את התהליך המתבקש שהסדרה מנסה להעביר אותו כדי להפוך לרקדן – זו צ'ינאטסו.

מעבר לכך, חוסר התאימות בין השניים והריבים האינסופיים הופכים אותם לדעתי בקלות לאחד הזוגות היותר מעניינים על המסך כאשר רגעי השיא, בעיקר בתחרות האחרונה, המאלצים אותם לעשות מאמץ מיוחד על מנת לעבוד יחד הם פשוט תענוג.

אני עדיין חושב שלא מיצינו את דמותה של צ'ינאטסו עד הסוף, ושהחיבה אליה אמורה להיבנות בצורה טובה יותר בהמשך הסיפור כאשר נלמד להכיר אותה יותר. פרט אחד שמאוד חסר ונרמז לא מעט הוא העבר שלה, ומה בעצם גרם לה לעזוב מלכתחילה את עולם הריקוד. פלאשבקים לתקופת ילדותה אמנם קיבלנו, אך אלו היו מזווית ראייתה של חברתה בעבר (ויריבתה בהווה), אקירה (שאת דמותה הם כן הצליחו להפוך לחביבה יותר), ולא ענו על שאלות אלה או יצרו חיבור מיוחד לצ'ינאטסו – דיי מצער שאחד הדברים שהכי עניינו אותי לא הספיקו לקבל ייחוס משמעותי.

לגבי פרק הסיום – אפשר להגיד שהוא ענה על הציפיות. ריאליסטי או לא, כן קיוויתי לתוצאה הזאת והייתי מאוד מרוצה מהצורה בה הנופשו הריקודים האחרונים וכן מהאווירה הכללית שהשרה הפרק. אני לא יודע כמה ידע אודות התסריט המקורי הצפוי להגיע למנגה היה ליוצרים בפרק זה, אך הוא עדיין הרגיש אוטנתי לחלוטין. כמו כן, נראה שקיוהארו סיכם במדויק את דעתי על מסעו של טאטרה עד כה – בפרק הסיום הוא סופסוף הגיע אל נקודת הזינוק, ועכשיו המסע האמיתי מתחיל.


סיכום

Ballroom e Youkoso היא אמנם לא סדרת הספורט המושלמת, אך מירב הבעיות בה קיימות בשל הסיבה המצערת שהיא שהסיפור עוד בחיתוליו. אני לא מצפה ממנה לעשות ב 24 פרקים דברים שסדרות כמו Diamond no Ace עשו ב 100, ולכן, בהתחשב בחלק של הסיפור שכן קיבלנו, אני חושב שהיא נעשתה על הצד הטוב ביותר. יותר מאשמח לעונה נוספת אי שם בעתיד, אבל בינתיים גם במתכונת הנוכחית והלא ממצת במיוחד – מדובר בסדרה מומלצת מאוד לחובבי הז'אנר. חוסר ההבנה שלי בריקוד אמנם נשאר כפי שהיה, וכנראה שלא אתעניין בתחום גם לאחר הצפייה בסדרה, אך היא בכל זאת הצליחה לקחת נושא שלא מדבר אליי כלל ולגרום לי הנאה צרופה לכל אורכה – ואם לא בזה נמדדת סדרת ספורט טובה, במה כן?

מה עבד:

  • התייחסות רצינית לתחום הספורט בו היא עוסקת
  • התמקדות ביחסים בין הדמויות ובפיתוחן במהלך הסיפור בצורה משכנעת
  • סגנון אומנותי ייחודי ומחושב היטב

מה פחות עבד:

  • מספרת רק חלק קטן מסיפור בעל פוטנציאל גדול הרבה יותר, מה שגורם לתחושת החמצה
  • מעט יותר מידי תמונות סטילס במקום אנימציה – דווקא בקטעי הריקוד

grades4_8

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s