להיות חובב אנימה בסביבה בה התחביב לא ממש מקובל זה לא קל, ולמרות שאנחנו יודעים שאין שום דבר מוזר בסדרות המצוירות הללו (הרי גם "איש משפחה", "סאות'פארק" ומקבילות מערביות אחרות מתקבלות בזרועות פתוחות על ידי כולם, למרות היותן מצוירות), נראה שלרוב ה"נורמיז" קשה לאכול את הדבר הזה כשהוא מגיע מיפן. כולנו יודעים שהגורם העיקרי לרתיעה הוא חוסר היכרות (או ניסיון רע) עם המדיום הזה, שכן הוא תומן ברובו סדרות לכל טווח הגילאים ומכל קשת הז'אנרים.

בסופו של דבר לכל חובב אנימה עברה בראש המחשבה להראות לחבר או לקרוב משפחה איזה סרט או סדרת אנימה שגם אם לא תגרום לו להיות חובב אנימה בעצמו, לפחות תגרום לו להסתכל על התחביב בצורה מכילה ומבינה – אבל לא תמיד קל למצוא את האנימה הזאת. אז בין אם אתם מתאימים לתיאור לעיל, ובין אתם פשוט חדשים בתחום האנימה ומחפשים נחיתה רכה ומקום טוב להתחיל בו – הכתבה הזו בשבילכם.

---

המפתח – קרוב לתרבות המערבית ככל שאפשר

הכותרת של הסגמנט הנוכחי של הכתבה אולי עשויה להרתיע, הרי בטח תגידו "היי ארצ'ר, זה מפספס את כל המטרה! אנחנו רואים אנימה בגלל הייחוד של המדיום לעומת סדרות הלייב אקשן המערביות! התרבות היפנית זה חלק מכל העניין!" – אתם צודקים, אבל מה שאני ואתם כבר התרגלנו אליו, או אפילו מחפשים אותו, עשוי להיות זר ומרתיע עבור אדם החדש לתחום.

אל תבינו לא נכון, התרבות היפנית מרתקת, אבל היא מאוד שונה. ההומור שונה, המנהגים שונים, אפילו סגנון הדיבור והדיאלוגים – וזה יכול להיות מאוד מכביד עבור אדם שבא בסך הכל להנות מסדרה ולא לעשות עבודת מחקר אודות יפן. קרוב לוודאי שגם כך האנימה שתרצו להראות (או לראות) תהיה בשפה היפנית, ויש אנשים שאפילו זה מספיק בשבילם כדי לפתח אנטי ("לא רוצה לשמוע את הצ'ינג צ'אנג צ'ונג הזה").

הרתיעה של אנשים מאנימה היא לא רק בגלל חוסר ההיכרות עם היופי של השונה בתרבות היפנית, אלא גם, ואולי בעיקר, מחוסר היכרות עם הדומה. הצגה למכרכם סדרה שהיא יותר מתונה באספקט הזה היא השלב הראשון בהורדת המגננות הללו נגד הדבר החדש והשונה הזה.

---

פתיחה חזקה ומעוררת עניין

עוד בעיה שעשויה להקשות היא הצורך למצוא את הסדרה שמצליחה לתפוס את הצופים כבר מהפרק הראשון. אני יודע אני יודע, "חוק שלושת הפרקים" – תשכחו מזה. אתם ואני יודעים שלא תמיד שפיטה של סדרה מהפרק הראשון היא נכונה, ושהרבה סדרות שנוטות ללכת בדרך הבנייה האיטית של העלילה הן דווקא מהמוצלחות שקיימות – אבל אפילו עבור אדם וותיק בתחום לא תמיד קל לפתח את הסבלנות עבור צפייה של יותר מפרק אחד בסדרה כשהפרק הזה משעמם, גם אם יש הבטחה ש"זה נעשה מעניין בהמשך".

באספקט הזה יש יתרון מובהק למדיום הקולנוע, שכן אנשים פחות נוטים להפסיק סרטים באמצע – אבל בהצלחה עם למצוא אדם שמוכן לשבת אתכם 90 דקות ויותר כדי לנסות לצפות ביפנים המצויירים שלכם. לכן בהנחה שאתם כן הולכים על פרק מסדרה – לפחות ישנו יתרון המגוון, שהוא הרבה יותר גדול ומוכר לרובנו.

---

אנימציה זה גם חשוב

כולנו יודעים שאנימציה היא לאו דווקא מדד לאיכות – אבל היא בהחלט כלי לא רע בשביל לתת רושם ראשוני טוב. אם יש תחום שבו כן ניתן להראות את הייחוד של מדיום האנימה מיתר סדרות האנימציה המערביות, ובלי לקחת אף סיכון לבחירת תוכן שעשוי להרתיע את הצופה החדש – זה תחום האנימציה.

חשבו על כך כנקודות מתנה – אין דרך קלה יותר להרשים אנשים מאשר הופעה חיצונית מושקעת. בעולם בו סדרות אנימציה דו ממדיות מערביות נראות דיי רע, ושרוב סרטי האנימציה המערביים ועטירי התקציב של פיקסאר ודומיהם עשויים ב CGI – אנימציה דו ממדית טובה היא מצרך דיי נדיר – וליפנים יש אותו בשפע, ולכן זו דרך נפלאה להשתמש בחוזקות של התחום.

---

התכנים – יותר אוניברסליים, פחות על טבעי ושונן

על פופולריות לא ממש דיברתי, כי אני חושב שזה פחות רלוונטי, אבל בואו נשים רגע את הדברים על השולחן – סדרות "שונן באטל" הן עדיין הז'אנר הפופולרי ביותר כיום במדיום, וגם בקרב הקהל המערבי – אבל אם יש משהו שאנשים מחוץ לתחום יודעים, זה זה.

צריך לדעת גם עם איזה רקע הצופה שלכם כן מגיע, ומה התדמית שהתחום פיתח עבור אנשים כמוהו. עבור חלק גדול מהאנשים, "אנימה" זה שם נרדף ל"הדרגון בול זי הזה שנלחמים כל הזמן" (או "הפורנו תמנונים המצויר") – גם אם אתם לא מסיכימים שזה רע (לפחות אחד מהם), חלק מהמטרה היא גם להראות שזה לא נכון. כאמור, אנימה מתפרסת על מספר רחב של ז'אנרים וסוגי עלילות – אין שום סיבה לחשוב שקיים רק סוג אחד.

כמו כן גם להראות סדרות יותר מידי כבדות ומבלבלות זה לא רעיון חכם במיוחד. לאנשים חסרי סבלנות אין את יכולת הקשבת להכיל את סדרות המיינדפאק שלכם – שמרו אותן לעצמכם בשלב זה. כמו כן הימנעו בבקשה מסדרות אצ'י. נכון שגם במשחקי הכס דומיה משתמשים בעירום כאמצעי לגרום לסדרה להראות "בוגרת" יותר – אך אנחנו לא רוצים לעודד בטעות את המחשבה שאתם וכל הקהילה מורכבת מחבר'ה סוטים שבוהים בגופן של נערות מצויירות בזמנם הפנוי – זה לא בדיוק תורם לתדמית.

בהמשך לסגמנט הראשון בו המלצתי להימנע מדברים זרים מידי – נסו למצוא נושאים אוניברסליים שמדברים לקהל יעד רחב, ושאנשים לא יופתעו למצוא על מרקע הטלוויזיה שלהם שאינו מורכב מסדרות מצויירות בדרך כלל.

---

בואו נגיע להמלצות

אם עד עכשיו לא עלתה בדעתכם אף אנימה שעונה על הקריטריונים, או לפחות על רובם, אספתי בשבילכם רשימה קצרה של סדרות שעשויות להוות נחיתה רכה אל התחום – חלקן נוסו בהצלחה (יחסית, אף אחד לא הפך בגלל זה להיות אוטאקו, אבל התגובות היו דיי טובות) וחלקן לא נוסו, אך יש לי תחושה שהן יתאימו. שוב אדגיש שמדובר בסדרות שמיועדות לייצר רושם ראשוני טוב על צופים חדשים – אין הכוונה שאלו הסדרות הטובות ביותר במדיום.

Death Note

הרבה לפני הסרט המזוויע של נטפליקס, הגיעה סדרת האנימה שכבשה את העולם, ולא סתם היא הפופולרית ביותר ב MAL היום – גם הרבה אנשים שלא צופים באנימה בדרך כלל – צפו, או לפחות שמעו, על דת' נוט.

הסדרה עוסקת בלייט יאגאמי, תלמיד תיכון יפני, שמוצא יום אחד מחברת בה הוא יכול לכתוב כל שם של אדם כלשהו שיעלה על דעתו, בתנאי שהוא מכיר את פניו, ואותו אדם ימות. לייט מחליט לנצל את כוחה של המחברת ולנקות את העולם מפושעים.

מדובר בסדרה עם קונספט פשוט וקל להבנה, אך אחד שמצליח לגרות את המחשבה ולהעלות שאלות מוסריות. הסדרה אמנם על טבעית אך העולם שלה ריאליסטי בצורה מאוד משכנעת, האנימציה יחסית לסדרה מ 2006 היא בסטנדרטים מאוד גבוהים, ואם אתם חוששים מהתחלה מרגעים של שיעמום – אם יש משהו שהסדרה הזו יודעת לעשות, זה להיות דרמטית (אפילו כשמדובר רק בלאכול צ'יפס).

Shingeki no Kyojin (Attack on Titan)

גם כאן מדובר בסדרה שהפופולריות שלה חצתה את גבולות הקהילה – ומסיבות דומות. AOT בוימה על ידי אותו אדם שביים את Death Note ושמו אראקי טטסורו, ונראה שהבחור יודע להציג דרמה במיטבה.

הסיפור מתרחש בתקופה שבה יצורים ענקיים דמויי אדם הנקראים "טיטאנים" החלו להסתובב בעולם ולאכול בני אדם לארוחת צהריים. האנושות כמגננה ביצרה את עצמה בחומות גבוהות שימנעו מהטיטאנים להיכנס. כעת שהחומות הללו נפרצו – אין מנוס מלהילחם במפלצות אוכלות האדם הללו.

בין אם אתם נמנים בין אוהביה של הסדרה או בין שונאיה המושבעים, על דבר אחד אי אפשר להתווכח – פרקי הפתיחה שלה הן בין הפתיחות המרשימות ביותר שקיימות כיום במדיום, ונראה את מי שחשב ש"אנימה זה לילדים" מחזיק את עצמו שלא ליפול הכיסא אחרי סוף הפרק הראשון.

One Punch Man

אם יש משהו מוכר בתרבות המערב זה גיבורי על, אבל נראה שההצלחה שלהם בתקופה הנוכחית היא בעיקר בגלל כמה שהסרטים שלהם כיפים ומצחיקים, ופחות בגלל העלילות המרשימות. לכן אין טובה יותר לתפקיד מוואן פאנץ' מן המהווה מעין פארודיה על הז'אנר המוכר והאהוב.

העלילה סובבת סביב סאיטאמה – גיבור על חדש שכוחו מאפשר לו לחסל כל אויב במכת אגרוף אחד בלבד. סאיטאמה שאיננו מרוצה מכך שאינו מקבל יריב ראוי, ממשיך לחפש אחד כזה כשהוא מגן על האנושות פעם אחר פעם – אך אף פעם לא זוכה להערכה.

מצטער עבור האנשים שמעדיפים את Boku no Hero Academia – היא עדיין סדרת שונן באטל עם אלמנטים של בית ספר ולכן One Punch Man מתאימה הרבה יותר למשימה.

Shigatsu wa Kimi no Uso (Your Lie in April)

נעשה הפסקה רגע מסדרות האקשן שטופות האנדרנלין ונפנה לסדרה שיש לה קצת יותר רגליים על הקרקע. "שיגאטסו" היא סיפור דרמה מרגש, שגם אם לא תזילו דמעה בסופו – המוזיקה תגרום ללב שלכם לזוז במעט.

הסדרה עוסקת בנער בשם הארימה קוסיי שניגן בפסנתר בילדותו, אך בשל אירוע טראומתי שחווה הוא אינו מסוגל לשמוע יותר את המנגינות הבוקעות מנגינתו ולכן מחליט לעזוב את עולם המוזיקה. כל זה משתנה כאשר נכנסת לחייו נערה חייכנית ומלאת מרץ בשם קאורי שמראה לו צדדים שהוא לא הכיר ומעולם לא חשב עליהם בכל הנוגע למוזיקה.

אם יש משהו שלהרבה אנשים יש זיקה אליו – זה מוזיקה, וגם אם מדובר במוזיקה קלאסית שהיא לא בדיוק הדבר הכי נשמע היום, יש משהו מאוד מושך ומעורר הזדהות בדרך שבה הסדרה מתייחסת אליה. מומלץ לצפות ב 2 הפרקים הראשונים יחדיו כאשר מנסים לקבל את הרושם הראשוני – שכן הפרק הראשון לא מכיל הופעה.

Psycho-Pass

הנציגה שלנו בז'אנר המד"ב תהיה הסדרה הנהדרת הזו שאמנם לא זכתה לאותה אהדה כמו המוזכרות לעיל, אך היא לא נופלת מהם.

Psycho Pass מתרחשת בעיר עתידנית בה הוקמה מערכת סיביל החדשנית המסוגלת לאתר אדם העתיד לפשוע לפי התנהגות מוחו ונתונים פסיכולוגיים, לפני שזה מבצע את הפשע. כך נעצרים פושעים לפני שהם מספיקים ליצור נזק.

בדומה ל Death Note, גם היא מציגה קונספט פשוט המעלה שאלות למחשבה. הכתיבה נהדרת, העיר המודרנית מלאת ההולוגרמות תהיה מחזה מרתק עבור חובבי מד"ב, וצוות ההפקה עשה כל מאמץ כדי להוציא מושגים כמו "מואה" מחוץ לתחום כשמדובר בסדרה הזו.

סרטי סטודיו Ghibli

קשה לבחור סרט אחד מבין ארסנל הסרטים המטורף של הסטודיו הזה (שאת חלקם הגדול אני עוד צריך להשלים ולסגור את החור בהשכלה) – אבל הסטודיו המובל על ידי הבמאי הייאו מיאזאקי הידוע יצר סרטים שקבלו שבחים ופרסים בכל העולם.

אפילו בארץ כמה מהסרטים הגיעו לקולנוע, ונראה שבאיזה מהם שלא תבחרו – מדובר בחוויה שתהיה שווה את זה.

עכשיו הבעיה היא רק להושיב מישהו לצפות בסרט שלם. בהצלחה.

 

Shelter

ומאנשים שמוכנים להשקיע זמן ארוך לכאלה שקצרים מאוד בזמן – קבלו את Shelter.

לא מדובר בסדרה או סרט, אלא בסך הכל בסרטון קצר, העוסק בילדה בשם רין המתעוררת לבדה בעולם מדומה שהיא יוצרת על פי דמיונה.

מדובר בסרטון מקסים, מעורר השראה, יפהפה ועם מוזיקה נהדרת. אורכו הקצר – 6 דקות בלבד, כנראה לא ממש יעזור לכם לתת לאף אחד תמונה רחבה על תחום האנימה, אבל הוא כן עשוי לתפוס את תשומת ליבם לכמה דקות מהנות. 24 מיליון צפיות ביוטיוב זה לא בא ברגל.

---

ועד כאן ההמלצות והכתבה.

רק ארצה לציין שלמרות שהסדרות המדוברות לעיל נבחרו עבור קהל חדש, גם אם אתם וותיקים בתחום וטרם צפיתם באחת מהן, אני יותר מממליץ לכם לעשות זאת.

אם יצא לכם להראות את אחת ההמלצות (או כל אנימה אחרת) למישהו – מוזמנים לשתף בחוויה.

אם יש לכם רעיונות נוספים מה להמליץ לאדם חדש בתחום – גם כן מוזמנים לשתף בתגובות.

כמו כן דיונים ודעות מנוגדות יתקבלו בברכה.