עריכה: מכיוון שנראה שאני לא הולך לסיים סדרה בשבוע-שבועיים הקרובים, ואני לא רוצה להשאיר את הבלוג ריק מתוכן (מלבד סיקורי החדשות השבועיים), אכתוב מידי פעם כתבות כדי למלא את החלל הריק (במידה ויהיה לי זמן כמובן). בנוסף, כפי שאתם יכולים לראות, החלפתי את תבנית העיצוב של הבלוג – זהו לא שינוי גדול, אבל נאמר לי שזה נראה טוב יותר. כמו כן, נראה שהיו כמה שגיאות הקלדה מביכות לפני העריכה הנוכחית – כנראה סימן שאני צריך להפסיק לכתוב באמצע הלילה תחת עייפות (או לפחות לא לפרסם ולעבור שוב על הפוסט למחרת), אך העניין סודר. כמובן, אם אתם מוצאים שגיאות הקלדה, שגיאות בעברית, או כל סוג אחר של שגיאות בכל אחד מהפוסטים שאני מפרסם, אשמח לדעת כדי שאוכל לתקן. בינתיים, מקווה שתהנו מהכתבה הנוכחית ושיהיה סופ"ש נעים לכולם (:

אני רוצה לקחת אתכם בערך עשור אחורה. בין אם הייתם עמוק בתוך התחביב באותה תקופה, ובין אם עדיין לא שמעתם את המושג "אנימה" בחייכם, אתם כנראה מכירים את הסדרות שכונו אז "שלושת הגדולים" (או "The Big Three"). לאלו מכם שעדיין לא מבינים על מה אני מדבר – מדובר על שלושת סדרות הדגל של מגזין המנגות Shounen Jump עד לפני כמה שנים – Naruto, Bleach ו One Piece. שלושת הסדרות, שבמידה מסויימת נתפסו כיורשות של Dragon Ball Z, היו הצלחה פנומנאלית כאשר סדרות המנגה שלהן רצו במשך יותר מעשור (וואן פיס, היחידה שעדיין איתנו, חגגה לא מזמן שני עשורים) וסדרות האנימה שלהן כבשו את העולם. נראה היה ששלושת הסדרות הללו הגדירו מחדש (ועבור אנשים רבים, לראשונה) את המושג "אנימה" ויצרו את אבני הבניין של הקהילה המודרנית, שעד אז הכירה בעיקר סדרות כמו Dragon Ball Z ו Pokemon, כסדרות מצויירות העומדות בפני עצמן, אך לא ידעה לקשר ביניהן. קשה היה להאשים את האנשים מבחוץ שחשבו באותה תקופה שמדיום האנימה מורכב רק מסדרות שונן כאלה, שכן כל השיח של חובבי המדיום סבב בעיקר סביבן, אך החדרת המושג "אנימה" לקהל המערבי פתחה דלתות חדשות עבור אותו קהל ששינו את המצב לחלוטין. נחזור להווה, עשור קדימה, הקהילה והתעשייה עברו אבולוציה של ממש, אך השאלה "מי הם היורשים של הביג 3?" נותרה ללא מענה.

שלא תטעו, גם היום מגזין שונן ג'אמפ הינו מגזין המנגה הפופולרי ביותר ביפן, ואם נרצה תשובה פשוטה לשאלה, נוכל פשוט להסתכל בשלושת הסדרות המצליחות ביותר שלו כיום בז'אנר – וואן פיס (שסופה לא נראה באופק), Boku no Hero Academia (שקיבלה כבר 2 עונות של סדרת אנימה והשלישית בדרך), והשלישית תהיה כנראה Black Clover (שאנימה שלה החלה ממש בעונת הסתיו הנוכחית). אז כן, עדיין יש סדרות שעובדות תחת אותה נוסחה של ז'אנר הקרבות המצליח, והן עדיין מאוד פופולריות, אך נראה כי ההצלחה הזאת מתגמדת לעומת הסדרות מהתקופה ההיא.

אז נכון, וואן פיס שומרת על כוחה ואף מתחזקת במערב בשנים האחרונות, ושני הסדרות האחרות עוד רק בתחילת הדרך, אך שונן ג'אמפ של היום הוא כבר מזמן לא חממה לסדרות מאוד ארוכות, ולסדרות חדשות יש הרבה מה להוכיח. ברגע שאלו יתחילו לזייף – הן עלולות למצוא את עצמן מחוץ למשחק. כך להיטים שחזו להם הצלחה דומה כמו Toriko ו Beelzebub ירדו מהמסכים ובסופו של דבר גם מדפי המגזין, ואפילו Bleach שהייתה חלק מהביג 3 נגדעה בצורה שהשאירה טעם רע. גם האדפטציה לאנימה משחקת תפקיד חשוב בפופולריות ובמשיכה של קהל חדש שלאו דווקא קורא את מגזין המנגה על כל סדרותיו באופן קבוע. זו כנראה סיבה נוספת למה טוריקו ובלזבאב לא הצליחו לקבל את אותו המעמד בקהילה, שכן האדפטציות שלהן היו לפי רוב – דיי רעות.

למרות הכל, זה לא עניין רק של יריבים מבית. שונן ג'אמפ, פופולרי ככל שיהיה, אינו מגזין המנגה היחיד באזור, ומדיום האנימה כבר מזמן לא מסתמך על מנגה כמקור ההשראה העיקרי. סדרות מנגה של מגזינים מתחרים כמו Attack on Titan ו Tokyo Ghoul הפכו לדבר הגדול הבא, ושוק הלייט נובל שינה לגמרי את המפה כשסדרות אנימה מבוססות לייט נובל כמו Sword Art Online ואחרות הפכו לשחקנים המרכזיים במגרש. וכן, גם יצירות מקוריות לחלוטין, שלא מתבססות על אחד המדיומים הנ"ל, והצליחו להפוך ללהיטי ענק לא חסר. נראה שהיום כבר לא צריך ללכת אחרי אותה נוסחת שונן באטל קבועה ולא צריך סדרה ארוכה שרצה במשך עשור וחצי כדי שתהפוך ללהיט ענק, גם אם זה לא בדיוק "הנארוטו הבא".

יריבים תמיד היו ותמיד יהיו, אבל כמו הסדרות הגדלה מעונה לעונה, תרבות האוטאקו המתהווה, וכן התודעה ההולכת וגוברת מעבר לים שינו את השוק לחלוטין. כמות הסדרות ההולכת וגדלה מעונה לעונה יוצרת לוח שידורים עמוס במיוחד ומקשה על סדרות חדשות להתבלט והסטנדרטים בכל הנוגע לאיכויות ההפקה והאנימציה גם כן עולים עם התגברות התחרות. כך יוצא שאפילו סדרת דגל של ג'אמפ כמו Boku no Hero Academia נבדקה קודם כל בעונה ראשונה וקצרה של 13 פרקים, ורק לאחר מכן המשיכה לעונה שנייה באורך כפול – וגם היא יצאה להפסקה והשאירה את הצופים בהמתנה לעונה שלישית. סדרות המשודרות ברציפות לאורך שנים, עם פרקי פילרים וסרטים כל שנה-שנתיים, הן מצרך נדיר בימינו. אפילו ההכרזה על בלאק קלובר כסדרה בעלת 51 פרקים נתפסה כהחלטה יומרנית-משהו.

המצב הנוכחי כמובן לא בהכרח רע, הוא אולי אפילו טוב. בקהילה של היום שעוקבת בנמרצות אחרי הסדרות החדשות המשודרות כל עונה, אין יותר צורך לחכות ש"הלהיט ההוא מיפן" יגיע וידובב לערוצי הטלוויזיה המקומיים. היום כשאנחנו בוחרים את התוכן שלנו, בעזרת שירותי הסטרימינג או כל דרך אחרת, אנשים חשופים לכמות רבה של אפשרויות, חלקן מאוד מוצלחות, וזה בסך הכל טבעי שהרייטינג יתפזר לאורך כל קשת הז'אנרים השונים. מצד אחד זה יוצר קהילה פחות מאוחדת ומקשה לסמן סדרות ככאלה שראויות להיחשב כנקודת ציון בהיסטוריה, ומן הצד השני זה יוצר קהילה פתוחה הרבה יותר, מגוונת הרבה יותר, שהרבה יותר קל לצופים חדשים בעלי טעם קצת שונה מהמיינסטרים למצוא בה את מקומם.

אז האם היום כשהמושג "אנימה" הוא כבר מזמן לא שם נרדף ל"שונן באטל" או "אנדלס שונן" – ייתכנו יורשים אמיתיים לביג 3? יתכן שלא, אבל אולי גם אין צורך בכך. גם אם לסדרות ארוכות שכאלה קשה היום לפרוץ ולהילחם על מקומן באותה מידה כמו בעבר, הן עדיין איתנו – והן כאן כדי להישאר, גם אם זה אומר שיאלצו לחלוק את העוגה בצורה שווה יותר גם עם יתר הז'אנרים. בסופו של דבר מה שחשוב זה שהתחרות תייצר עבורנו מגוון איכותי ככל האפשר, וגם אם אתם מהאנשים שחושבים שהסדרות של היום איכותיות פחות מבעבר – אין ספק שהן זוכות להרבה יותר תשומת לב, בעיקר בקרב הקהל המערבי.